אני בקשר / סיטואציה שמשחזרת טראומה. דפוסי ההתנהגות והחשיבה הטראומטית, שלרוב לא נמצאת במודע של אדם המתמודד עם פוסט טראומה מילדות - גורמים (לא במודע) לשחזור טראומה ותחושה של חזרתיות ו"ככה זה תמיד היה אז ככה זה תמיד יהיה". טראומה מילדות (CPTSD). למה חשוב לזהות דפוסי התנהגות של פוסט טראומה מילדות (CPTSD) ?

גילוי נאות: הכותבת הינה מטופלת בקנאביס רפואי בעלת רישיון ואין בכתבים ניסיון לעודד טיפול כזה ואו אחר ללא גורם מקצוע. הפוסטים הינם תיעוד עצמי במסע ההחלמה ותפקידו של קנאביס במסע זה. הטקסט הבא עלול להכיל טריגרים, קריאה על אחריותכם כניסת רפורמת הקנאביס הרפואי לתוקפה הותירה רבים מהמטופלים בחוסר וודאות, יחד עם הליך בג"צ שנמשך ונמרח עד היום ולאף גורם - מוסמך או לא - אין תשובה חד משמעית לגבי כלום. מחירים, זנים, זמינות זנים, חומר פעיל.. הכל בערפל. הליך בג"צ לא זז בעקבות מספר גורמים בינהם העובדה שטרם התקיים דיון בוועדת מחירים לגבי סבסוד או חוסר סבסוד של קנאביס כתרופה וקביעת מחיר סף, טרם נאספו כל הראיות על פגיעה ברצף טיפולי ועוד תירוצים כמו קורונה, 3 מערכות בחירות בשנה ובנתיים אנשים סובלים ומתים. בפן האישי התודעה שלי התחילה להשתנות אחרי כמה חודשים רצוף בטיפול בקנאביס עם ליווי פסיכותרפיה והמון שינויים בחיי מכל בחינה אפשרית. פתאום דברים שחייתי איתם בסבל נראו לי לא תקינים ולא קשורים לחיים שלי, מחשבות ותחושות שהתעלמתי או הושתקו על ידי כדורים פסיכיאטריים (אך מעולם לא נעלמו) שבו לתודעה שלי, חומות ומסיכות שבניתי סביבי כדי להגן על עצמי התחילו להתפרק בזכות שינוי תודעתי. באותו זמן מטרתי הייתה לבנות אני חדשה - שכחתי שלבנות על יסודות פגומים זה בזבוז זמן ועדיף להרוס ולבנות מחדש - יסודות יציבים לגוף ולנפש איתם אוכל לבנות את החיים.

טראומה, ללא קשר לפסילוסיבין. זה צורך בהתחדשות, חזרה לעצמי, חיזוק הכוחות שלי ויציאה מתוך הבועה שנכנסתי אליה בשנים האחרונות בעקבות טראומה שכאבי הפיברו שלי מקושרים לרגש ולפוסט טראומה, וכשהרגש מאוזן ושום דבר לא נמצא בהדחקה אצלי (עם מייקרודוז פיברומיאלגיה באופן כללי מקושרת מאוד לפוסט טראומה או טראומה רגשית ואצל רוב מי שהכרתי - יש קשר בין משברים ישנה קורלציה בין פיברומיאלגיה, פוסט טראומה (בעיקר מורכבת) ומחלות מעיים.

פוסט מטראומה להחלמה. אח ד הסימפטומים של פוסט טראומה מורכבת שאני חיה איתה זה להקטין ולהעלים את עצמי, לא לתפוס מקום על מנת לשמור בשנים האחרונות יצא לי לכתוב לא מעט על סימפטומים של פוסט טראומה מהילדות, תסמינים ואיך היא משפיעה עלינו *מבחינת הפסיכיאטריה קשה לשים קו אמצע בין CPTSD ו DID ואנשים עם פוסט טראומה מורכבת מילדות חווים סימפטומים זה שקר של הפוסט טראומה שאני מיותרת או לא מספיק חשובה - אני כאן ומותר לי לתפוס מקום ואפילו להשמין (!!)

פוסט שני על הפטרייה האדומה מסרטי ילדים וחשיבות הפסקה ואינטגרציה. פוסט קודם שכתבתי על האמניטה התלבטתי אם להמשיך מייקרודוז או להפסיק ולעשות תהליך אינטגרציה לתקופת המייקרודוז כמו שכתבתי בפוסט הקודם, כבר תקופה שאני מרגישה שהמוח שלי מנסה להציף דברים, והחלק ששמר עליי עד כה (דיסוציאציה נאחזתי בקשרים שהתחילו ממקום של טראומה (אנשים עם טראומה משותפת או כאלו ששיחזרו אותה), ועכשיו אני במקום לחושך בתודעה שלי והתזמון לנטילה אינו מקרי - התחלתי טיפול פרטני וחשבתי שזה זמן מתאים "לפתוח תיבה" של טראומה

במספר פוסטים כתבתי על הטראומות האישיות שלי, טראומה בין דורית שירשתי מהנשים בחיי ועל טראומה מול גברים זלזול עצמי בתחושת בטן זה אחד הסימפטומים של פוסט טראומה אצל בוגרים שגדלו בסביבה בה השתיקו אותם, ביטלו להקשיב לעצמי באמת ולדעת שאני כנה ואותנטית עם עצמי והקולות שמנסים לשכנע אותי אחרת זה שאריות מפוסט טראומה טיפול והחלמה מפוסט טראומה צריכה להיעשות במישור הפיזי-רגשי-רוחני יחד. מי ש רוצה ל העמיק יותר על ההבנה של פוסט טראומה אפשר לקרוא בספר "נרשם בגוף" של בסל ואן דר קולק.

טראומה מורכבת. לאחר הזמן הזה הרגשתי את הסימפטומים של פוסט טראומה חוזרים, בעוצמה נמוכה אומנם… משכתי את עצמי להתמודד איתם היא שם לפני שעברתי לדירה ואף אחד לא צבע אותה… זו העננה של פוסט טראומה שאני שרויה בה רוב הזמן. טראומה היו קשים לי מדיי). ביקשתי פוקוס על העשייה שלי מפני שהפוקוס שלי הולך לאיבוד בעקבות סימפטומים של פוסט טראומה.

כאילו נוצר מימד חדש של חלומות שלא קשור ישירות לטראומה. למה שאני רוצה, המחשבות שלי על הבוקר היו מלאות מוטיבציה וללא מחשבות טורדניות, כאילו מעולם לא הייתה לי פוסט טראומה. במהלך היום היו מחשבות טורדניות ותחושות מוכרות של טראומה - לא רואים אותי, חוסר שייכות ותחושות ניכור אך אמניטה הראתה לי את המקומות האנושיים שבי ואיפה יש לי עבודה לעשות, ושיש דברים שלא בהכרח קשורים לטראומה

המטרה של הפוסט לעזור לכם להקל עם הסימפטומים שלכם בזמן המעבר.

פסילוסיבין מוזכר בשנים האחרונות בהקשר של טיפול אלטרנטיבי למצבים נפשיים כמו פוסט טראומה, חרדות, הפרעות מחשבות על טראומה ושחזורים של רגשות וחוויות מודחקות וכאלו שלא עובדו כראוי. אחרי שלקחתי את הקפסולה הבנתי שמיגרנות וזמזומים במוח זה תופעת לוואי של פוסט טראומה מורכבת, כאילו פתוחות הצלחתי להינות מחברת אנשים ולראות אותם כפי שהם ולא דרך משקפת של טראומה - משקפת שצובעת את המציאות בצבע הסימפטומים של פוסט טראומה נשארו והתחושה היא שמשהו "הוריד את הווליום" של עוצמת הסימפטום.