החלמה מטראומה מורכבת זה תהליך הדרגתי של שינוי שניתן לראות כשעוברים טיפול מעמיק עם עבודה עצמית. כשמדובר בטראומה מתמשכת מילדות ישנם דפוסים מקובעים ורק זיהוי ועבודה רגשית ממוקדת יכולה להביא לשינוי. פוסט מחשבות על החלמה מטראומה ביחסים רגשיים ומיניים מול גברים.
צורת החשיבה ותפיסת המציאות הם הדברים העיקריים שהשתנו באופן ניכר
לפני זמן מה כתבתי על תכונות משותפות של בוגרים שחוו טראומה רגשית ממושכת בילדות, כיצד זה מוביל לדפוסי התנהגות וחשובה הרסניים ואפילו להתמכרויות שונות ביניהם התמכרויות שקופות כמו מין ואהבה. במספר פוסטים כתבתי על הטראומות האישיות שלי, טראומה בין דורית שירשתי מהנשים בחיי ועל טראומה מול גברים בעקבות היחסים שלי עם דמויות אב/ דמויות גבריות בחיי המוקדמים.
מנגנון הטראומה ונורות אדומות
הבנת מנגנון ההישרדות והתגובות האוטומטיות שלי שנבעו מטראומה הם שלב חשוב בהחלמה.
מתגובה "על אוטומט" של טראומה לשינוי דרך הפעולה, חשיבה ותגובה. לפני שלקחתי פטריות בפעם הראשונה לא הבנתי לעומק מאיפה הגיעו התגובות האוטומטיות שלי בחיים; הנחתי שהפחד שלי מגברים תלוי במקרי אלימות בגילאים מוקדמים אך הפסילוסיבין גרם לי להבין שכל הילדות שלי, ואולי אף מהרגע שנוצרתי ברחם - דמות גבר-אבא שליווה אותי היה דמות בעייתית, ולמרות זאת כל דבר בו הפך להיות "מושך" בילדות וגיל ההתבגרות כי לא הכרתי תכונות אחרות של גבר.
במהלך גיל ההתבגרות ושנות ה -20 המוקדמות שלי יצאתי עם בחורים בעייתיים שהיו בהם חלקים שהזכירו לי את דמות האב איתו גדלתי - חלקם היו שקרנים, מכורים, בוגדניים, רחוקים ממני פיזית או רגשית ומניפולטיביים. חלקם היו ילדותיים, תלותיים, מרוחקים רגשית, שתיינים ושתלטנים. כל התכונות האלו הרגישו לי כמו הדבר הכי סקסי בעולם כולו. מנגנון הנורות האדומות שלי היה "כבוי"
ובחורים "רגילים"? הסתכלתי עליהם כמו על מוצר פג תוקף או משעמם. הם לא השתוו לחתיכת בשר עסיסי של שיכור-שקרן-מניפולטיבי-מרוחק-רגשית, ולשחזור הטראומה הרגשית שחוויתי עם בחורים שהם מלאי "נורות אדומות".
בשנה וחצי האחרונות אני עושה מסע החלמה מעמיק (לפחות ככה בתחושה שלי). אני נפתחת לאנשים חדשים ומסתכלת עליהם בעיניים בוחנות כמו שמעולם לא עשיתי, במיוחד על מי שרוצים להתקרב אליי יותר. התחלתי לסנן את האנשים שנכנסים למעגל חברים קרוב, או למעגל החברים בכלל, ומי שרוצה להיכנס לזוגיות איתי - יש פי כמה וכמה יותר בחינה והסתכלות, על מנת לאפשר לי ולצד השני להכיר באמת מי האדם שנמצא מולי. בעיניים מפוקחות, בלי סמים או מטשטשי תודעה.
ללמוד בהווה מטעויות העבר
לפני מספר חודשים הכרתי בחור שמשהו בי מייד נדלק עליו. המראה היה פחות חשוב לעומת האנרגיה שהוא שידר - ובאופן אוטומטי נדלקה אצלי נורה אדומה מהעובדה שנדלקתי על מישהו ככה מהר. נתתי לעצמי זמן לבחון דברים, הוא כנראה הרגיש בנוח איתי התחלנו לדבר. במהלך מספר שבועות נפגשנו במקרה אצל חברים משותפים וככל שנפגשתי איתו יותר פעמים הנורות האדומות בראש שלי בהקו חזק יותר; המוח הרציונלי הבין שמשהו בו לא תקין, אבל הרגש ותחושת ה"התמכרות רגשית" שהכרתי מקשרים הרסניים כמעט השתלטה עליי. הבאתי את כל זה לטיפול וסיפרתי למטפלת שלי את התחושות בטן שלי, את הסיבות שהבחור מדליק אצלי נורות אדומות, ויחד עם זאת - התחושה שאני לא מבינה את הסיטואציה נכון.
התפלאתי, למה אני מזלזלת בתחושה הנכונה שלי? למה יש קול בראש שלי שאומר, אולי הבנתי את הסיטואציה לא נכון? וקול אחר ששואל - אולי אני כל כך פגועה שאני רואה הכל דרך "משקפת טראומה"? ואז הגעתי למסקנה ואמרתי למטפלת שקול רם - דברים (וגברים) שפעם הדליקו אותי, היום מדליקים אצלי נורות אדומות.
זלזול עצמי בתחושת בטן זה אחד הסימפטומים של פוסט טראומה אצל בוגרים שגדלו בסביבה בה השתיקו אותם, ביטלו את תחושותיהם כילדים או שיקרו להם באופן קבוע. מערכת העצבים שלנו קולטת תחושות אך כילדים אנו נאלצים להשתיק את התחושות על מנת לשרוד
מערכת העצבים שלי מרגישה שמשהו לא כשורה, גם אם הצד השני אומר מילים יפות ומנסה לשכנע שהכל כשורה. מערכת העצבים שלי תמיד קלטה שמשהו לא בסדר, ולאורך שנים הרגלתי את עצמי להתעלם מתחושות בטן -רק ככה יכולתי לשרוד בתוך בית כאוטי. היום אני כבר לא בהישרדות, לומדת מחדש להקשיב לעצמי, לתחושות בטן ומחשבות צלולות של מה שקורה עכשיו.
בהווה אין סיכון בכך שאגיד את האמת או אבחר לא להקשיב למישהו שמנסה "למרוח אותי" בסיפורים ושקרים. אני כבר לא ילדה קטנה התלויה במבוגר אחראי. זה שינוי שאני רוצה להעמיק ולהתמיד איתו לאורך זמן. להקשיב לעצמי באמת ולדעת שאני כנה ואותנטית עם עצמי והקולות שמנסים לשכנע אותי אחרת זה שאריות מפוסט טראומה מורכבת.
אני רוצה להרים לעצמי, ולכל מי שנמצא.ת במסע החלמה - הדרך אפשרית אם רק נתחיל ונאמין בעצמינו. המקרה שכתבתי כאן הוא אחד מיני רבים שחוויתי בשנה וחצי אחרונות...
בחור שרצה לשכב איתי תמורת "פינוקים" (יעני זנות במילים יפות)
בחור שרצה מישהי "שתרצה אותו כאן ועכשיו ותראה לו את זה תמיד" (יעני סקס מיידי בלי רגשות)
בחור שרצה "להתנסות בלי היקשרות" (ז"א לשכב איתי בלי להיות מחויב אלי, כשאני מכוונת לזוגיות)
בכל אלו זיהיתי נורות אדומות והתרחקתי.
להתחבר לתחושות בגוף
פעם הייתי נופלת למילים היפות שסיפרו לי, גם אם הבטן שלי התהפכה וכל הנורות האדומות דלקו.
היום אני בוחנת את התחושות בגוף, נושמת, מביאה דברים לטיפול ולומדת לסמוך על עצמי לאט לאט מחדש.
חלק מהפחד שנשאר קשור למנגנון הישרדות - אם אגיד את האמת המבוגר האחראי (או הגבר מולי) ינטוש אותי.
אם אגיד שעליתי על הבלוף שלו אהיה לא אטרקטיבית יותר.
הגוף התרגל "להשתיק" את הנורות האדומות, לשמור בבטן (עד שנהייתי חולה) ולעשות הכל חוץ מלדבר על האמת.
העבודה שלי עם הגוף זה להרגיע את מערכת העצבים וללמד אותה שאפשר לחיות באותנטיות ולהישאר בטוחה - החוויה מילדות זה שאם אהיה אותנטית לא יקבלו אותי ב"שבט" (או במשפחה).
טיפול והחלמה מפוסט טראומה צריכה להיעשות במישור הפיזי-רגשי-רוחני יחד.
רק טיפול בדיבור לא יעזור, צריך לשלב גם תנועה ועבודה עם הגוף.
מי שרוצה להעמיק יותר על ההבנה של פוסט טראומה אפשר לקרוא בספר "נרשם בגוף" של בסל ואן דר קולק.
