אמניטה מוסכריה היא פטרייה מוכרת בתרבות הסלאבית ובארצות הקרות, ובשנים האחרונות מתפרסמות עוד ועוד עדויות לשימוש שלה לבעיות בריאותיות שונות. אותי סיקרנו תכונות של איזון אנרגיה ומצב רוח וחיזוק הגוף.
טבילה ראשונה עם הפטרייה האדומה מסרטי ילדים.
כשאומרים "פטריה פסיכדלית" או "חומר משנה תודעה" בדרך כלל חושבים על פטריית פסילוסיבין, MDMA, LSD ומשני תודעה מוכרים אחרים, אך יש מגוון חומרים משני תודעה ובין הפטריות קיים יותר מסוג אחד. חלק מהפטריות המוכרות ברפואה משלימה הם פטריות מרפא שאינן פסיכואקטיביות, וישנן פטריות מאכל שכולנו מכירים; הסוג האהוב עליי הן פטריות פסיכואקטיביות.
תוך כדי המלחמה עלה בי צורך להתחזק ולקבל תמיכה לרגש ומערכת העצבים שלי, אך חששתי שפסילוסיבין בתקופה זו עלול לעורר תגובה הפוכה מריפוי, בגלל הסט והסטינג הלא נכונים (מלחמה, אובדן, חרדה וצער). בהתייעצות עם המלווה שלי הגענו לנסות פטרייה בשם אמניטה מוסכריה - הפטרייה האדומה עם נקודות לבנות שכולנו מכירים מסרטי ילדים. מה בעמוד: חודש ראשון חודש שני
חודש ראשון
בלילה הראשון שלקחתי מייקרודוזינג של אמניטה מוסכריה, ישנתי עמוק כמו שלא ישנתי במשך שבועיים. היו לי חלומות מוחשיים וגם הצלחתי לישון ברצף. הגוף דרש את השינה ואחרי הלילה הרגשתי עייפות מצטברת, כאילו קמתי ממחלה ממושכת והגוף עדיין בהחלמה.
לקח לי כשעתיים להתעורר סופית אבל אחרי זה היום שלי היה חד ומלא עשייה. במהלך השבוע הראשון הספקתי לסיים משימות שנשכחו לתקופה ארוכה ברחבי הבית, ואפילו מצאתי מוטיבציה להתחיל דברים חדשים. יחד עם זאת לא לגמרי הבנתי מה הפטריה הזו עושה, בניגוד לפטריות פסילוסיבין שהתנסיתי בהן עד כה.
החלומות הפכו למוחשיים, יותר צלולים ולא היה בהם תוכן מבהיל או מלחיץ; מעין זיכרונות בוהקים שלי מתקופות שונות בחיים. חלק מהחלומות ייצגו את הרגשות מאחורי חוויות חיים שונות (לא טראומטיות) שנשכחו ממני. אחד מהחלומות היה חלום בתוך חלום בו ניסיתי להסביר לעצמי איפה לתקן את החלום כדי שכשאחזור לסצנה של החלום בפעם אחרת, הסצנה תתנהל בצורה שונה.
או במילים אחרות, ביקרתי בתת מודע של עצמי בתוך חלום, ראיתי איפה יש את ה"באג" ואמרתי לעובדים בחלום (שהם חלק מהתת מודע שלי) שזה מקום שצריך לעשות תיקון נקודתי כדי שבפעם הבאה שאבקר כאן באופן פעיל (ז"א אהיה חלק מהסצנה הפעילה של החלום), הסצנה תתנהל בצורה אחרת כי הדבר שגרם לי למות בחלום שוב ושוב לא יהיה שם ואצליח לסיים את החלום בשלום בלי למות (בתת מודע, כן?)
בשבועיים הראשונים היו בחילות וחוסר תאבון בשעות הבוקר, ואחריהן התעוררות תאבון בשעות אחר הצהריים. כדי לשמור על סדר אכילה הגיוני התחלתי לחלק את האוכללארוחות קטנות בעצת המלווה שלי. ככה הבטן שלי עיכלה אוכל בלי להרגיש תחושה של מלאות עד בחילה. בשעות היום חוויתי יותר מוטיבציה לעשייה והתחלתי לעשות כמה דברים במקביל; היה חוסר התאמה בין הגוף לרגש, הגוף הרגיש חי במיוחד והרגש שלי היה מעט כבוי או מוצף (בלי אמצע).
בחלק מהימים התקשיתי לישון כי הרגשתי שיש בי אנרגיה לעוד המון שעות של עשייה ונרדמתי בשעות מאוחרות כמו 1-2 בלילה שזה לא אופייני לי; שעת השינה באיזור 11.
כדי לשמור על איזון בין עשייה ומנוחה קבעתי זמן בו אני מפסיקה לעשות ומתחילה להתארגן לשינה.
מבחינה רגשית חוויתי הצפה, אך באופן שונה מקנאביס ופסילוסיבין.
עם קנאביס הייתה לי הצפה של תכנים מודחקים, עם פסילוסיבין הייתי לי הצפה רגשית של רגש מסוים או חוויה רגשית שחזרה על עצמה לאורך החיים והבנה איך לשנות אותה, עם אמניטה חוויתי הצפות של רגשות יותר "רגילים" וחוויות חיים רגילות שלא בהכרח קשורות לטראומה.
נזכרתי באירועים מילדות, למשל - כל החתולים העזובים שהצלתי ולילות שלא ישנתי כדי להאכיל גורים בני יומם, ושהייתי מרוחקת מבני גילי בגלל תחומי עניין שונים ו"לא קונבנציונליים".
בהווה אני חווה חוויה רגשית דומה - מחשבה ותחושה שאני לא קשורה לשום מקום בעולם ואם מישהו מזמין אותי אליו לבית (כמו ארוחות שישי משותפות של חברים), כנראה עושים את זה כי פשוט צריך למלא מקום ולא כי באמת רוצים אותי בחברתם.
חווית הילדה הדחויה והמוזרה שאני מכירה המון שנים.
בשבוע השני חוויתי תחושות של תסכול וזעם, בכי ותחושה שלא רואים אותי - שוב רגש מוכר לי מילדות ולאורך החיים, במפגש שלי מול אנשים במיוחד גברים. פצעי ילדות שסחבתי איתי. המשכתי לקחת מייקרודוז של אמניטה כל לילה לפני השינה, ובשבועות 3,4 הרגשתי סוג של איזון רגשי שמגיע עם עשייה מרובה וטובה.
חודש שני
לקחתי הפסקה מהמינון הקודם כדי להבין איך זה מרגיש בלי אמניטה. חזרו לי כאבי גוף בעיקר בצד שמאל - זה קורה לי סביב כאבים רגשיים שקשורים לעבר, לגברים ולהורים שלי. החלומות שלי כמעט לא השתנו, אבל רמת הפוקוס ירדה והרגשתי מפוצלת על 100 משימות בו זמנית. לאחר הפסקה קצרה חזרתי למינון חדש והרגשתי יותר בפוקוס ועשייה, לצד חוויות רגשיות ותחושות חדשות-ישנות שצצו על פני השטח.
בתחושתי עיקר השינוי התרחש בשעות השינה דרך החלומות שלי; חלום בתוך חלום, חלומות חדשים שאינם זיכרונות טראומטיים או זיכרונות שלי, או זיכרונות בכלל.. כאילו נוצר מימד חדש של חלומות שלא קשור ישירות לטראומה.
בחלומות שונים חלמתי על אנשים שפשוט היו שם, או חוויות רגשיות של קרובים שלי.
כך למשל חלמתי על חווית ילדות של אמא שלי בתור ילדה, שיושבת בשולחן עם סבתא שלי (אמא שלה) והילדה שהיא אמי, חווה ביקורת בלתי פוסקת על האוכל והמשקל והגוף. בחלום הרגשתי את הבושה של אמי ובו זמנית לא הבנתי מי זו האישה שנראית כמו סבתא שלי, אך מעולם לא דיברה אליי כך.
בחלום אחר חוויתי חווית ביוש גוף של אחותי, בזמן שאני גם בגוף של האחות, וגם בנקודת מבט של ההורה המבייש - אך בניגוד לאיך שהאירוע בחלום קודם התרחש, הרגשתי חמלה ואמפטיה וניסיתי לדבר בצורה נעימה לילדה שעברה ביוש גוף בחלום. בימים האלו העסיק אותי ביוש הגוף שלי ומחשבות על איך לחיות עם עצמי בשלום ועם הגוף והמשקל החדש של-אחרי-החלמה-מאנורקסיה.
במהלך היום הרגשתי חוסר חשק חלק מהזמן, ומוטיבציה גבוהה בשאר הזמן. הימים שלי הפכו עמוסים (ואולי זה רק הרגיש ככה בגלל מלחמה? קשה לדעת).
שקעתי בעשייה, טיפול ומנוחה, ועלו בי תחושות לא מוכרות - פחד מהצלחה שהיה נסתר צץ פתאום למודעות, פחד ממחויבות ואיך החיים זימנו לי דווקא עכשיו עוד ועוד אחריות שאין דרך להתחמק ממנה - ובתכלס לא צריך. הפחד שלי ממחויבות והצלחה הגיע מתוך מחשבה שאני לא ראויה - תחושה שמוכרת לי עוד מהתנסויות ומסע עם פסילוסיבין.
ההבדל בין פסילוסיבין ואמניטה
מייקרודוז של אמניטה לא היה מה שציפיתי. התבססתי על החוויות מקנאביס ופסילוסיבין והפטרייה הזו עובדת שונה.
פסילוסיבין עזר לי לנוע ולהגיע למה שאני רוצה, המחשבות שלי על הבוקר היו מלאות מוטיבציה וללא מחשבות טורדניות, כאילו מעולם לא הייתה לי פוסט טראומה. יחד עם זאת חוויתי הצפה רגשית בתחומים הזקוקים לריפוי - באינטרקציות מול בני אדם שהעלו בי טריגר הבנתי מה מקור הטריגר הרגשי; חוויה רגשית של נטישה, אין מבוגר אחראי ואני לבד. תחושות אלו הם לא מציאות אלא פצע רגשי מהעבר, ואני בהווה יכולה לתת לעצמי את הדאגה, הזנה והכלה רגשית שהייתה חסרה לי בילדות.
האמניטה לעומת זאת פועלת שונה. רוב הפעילות מתרחשת בזמן שינה, החלומות שלי הושפעו ישירות והפכו לאחרים ולא לגמרי מבוססי מציאות או חוויה רגשית שלי; חלמתי על דברים לא קשורים כמו אקסים שלא מעוררים בי רגשות יותר, חוויות רגשיות של קרובים שלי וחלומות רגילים. במהלך היום היו מחשבות טורדניות ותחושות מוכרות של טראומה - לא רואים אותי, חוסר שייכות ותחושות ניכור אך הפעם הרגשתי איפה זה אחריות שלי, והתבוננתי (יחד עם המלווה שלי) איפה אני לא רואה אותי, ואיפה אני מוציאה את עצמי מקבוצות, יוצרת מצב של חוסר שייכות גם כשאחרים מנסים ליצור איתי שייכות. התמקדנו בגוף - איפה בגוף אני מרגישה חוסר שייכות? איך זה מרגיש? אפשר לנסות לנוע ולשחרר את האיזור המכווץ? איך זה מרגיש שייכות? איפה בגוף אני מרגישה / מדמיינת את התחושה? העבודה מול הגוף היא חלק חשוב עבורי.
לסיכום
חוסר מוטיבציה מלווה אותי כבר שנים וזו תחושה מוכרת. עם אמניטה לא קיבלתי המון מוטיבציה לעשייה אבל כן פוקוס וכוח פיזי להתמודד עם עשייה מרובה.
מעין הסכם ביני ובין הפטרייה שאנחנו עושות חצי-חצי.
אמניטה הראתה לי את המקומות האנושיים שבי ואיפה יש לי עבודה לעשות, ושיש דברים שלא בהכרח קשורים לטראומה שלי. המידע שעלה בי קשור לטראומות משפחתיות ואמונות מגבילות מדורות קודמים שאני גדלתי אליהם וקיבלתי כעובדה - אולי כי אף אחד במשפחה לא ניסה אחרת.
יש בי פחד לפתח תלות בחומרים ואמניטה לא יוצאת מהכלל ולאחר תקופה של שימוש יומיומי אני אעשה הפסקה, גם כדי לראות מה קורה לי בלי הפטריה ולהבין טוב יותר מה בדיוק היא עושה לי.
הפסקה מחומרים מאפשרת אינטגרציה ודיוק התהליך שלי.
קישורים שימושיים
*קנאביס אמניטה ופסילוסיבין הם "סם מסוכן" כהגדרתם בפקדת הסמים (התשל"ג 1973), והשימוש בהם מותר אך ורק לבעלי רישיון מתאים לפי הפקודה ובהתאם למרשם רופא מוסמך.
אין לראות באמור משום פרסום או עידוד לשימוש בקנביס אמניטה או פסילוסיבין.