גילוי נאות: הכותבת הינה מטופלת בקנאביס רפואי בעלת רישיון ואין בכתבים ניסיון לעודד טיפול כזה ואו אחר ללא גורם מקצוע. הפוסטים הינם תיעוד עצמי במסע ההחלמה ותפקידו של קנאביס במסע זה.
הטקסט הבא עלול להכיל טריגרים, קריאה על אחריותכם
כניסת רפורמת הקנאביס הרפואי לתוקפה הותירה רבים מהמטופלים בחוסר וודאות, יחד עם הליך בג"צ שנמשך ונמרח עד היום ולאף גורם - מוסמך או לא - אין תשובה חד משמעית לגבי כלום. מחירים, זנים, זמינות זנים, חומר פעיל.. הכל בערפל. הליך בג"צ לא זז בעקבות מספר גורמים בינהם העובדה שטרם התקיים דיון בוועדת מחירים לגבי סבסוד או חוסר סבסוד של קנאביס כתרופה וקביעת מחיר סף, טרם נאספו כל הראיות על פגיעה ברצף טיפולי ועוד תירוצים כמו קורונה, 3 מערכות בחירות בשנה ובנתיים אנשים סובלים ומתים. בפן האישי התודעה שלי התחילה להשתנות אחרי כמה חודשים רצוף בטיפול בקנאביס עם ליווי פסיכותרפיה והמון שינויים בחיי מכל בחינה אפשרית. פתאום דברים שחייתי איתם בסבל נראו לי לא תקינים ולא קשורים לחיים שלי, מחשבות ותחושות שהתעלמתי או הושתקו על ידי כדורים פסיכיאטריים (אך מעולם לא נעלמו) שבו לתודעה שלי, חומות ומסיכות שבניתי סביבי כדי להגן על עצמי התחילו להתפרק בזכות שינוי תודעתי. באותו זמן מטרתי הייתה לבנות אני חדשה - שכחתי שלבנות על יסודות פגומים זה בזבוז זמן ועדיף להרוס ולבנות מחדש - יסודות יציבים לגוף ולנפש איתם אוכל לבנות את החיים.
(פורסם 1.4.2019) בוקר טוב ליום הראשון ברפורמה!
הלוואי וזו הייתה בדיחה
כך התחלנו את היום הראשון לכניסת הרפורמה בתחום הקנאביס הרפואי. מלאי מוגבל מבחינת זנים וכמויות. רוב המטופלים נמצאים בטווח 30-60 גרם בחודש- וחלקם נאלצים להשלים מינון דרך טלגראס בגלל הבירוקרטיה הארוכה של העלאת מינון. למי יש רשיונות מעל 50 גרם? החולים הכי קשים. סרטן למשל. תחשבו שכל חולי הסרטן המטופלים בקנאביס לא מקבלים את כל הטיפול להם זקוקים כדי להשאיר את הסרטן ברמיסייה. מטופל אונקולוגי הזקוק ל 180 גרם בחודש ומעכשיו יקבל 50 גרם תפרחת והשאר בסיגריות מגולגלות שבהמשך הפכו לשמן במקום תפרחת, וידוע שכל תצורת קנאביס משפיעה שונה - כך נראה קטיעת רצף טיפולי. כשמצד אחד משרד הבריאות מנפיק רשיונוית עם מינון מסויים, ומצד שני הספק לא מצליח לספק את המינון בעקבות הרפורמה- כך נראית רפורמה כושלת. התריעו בפני משרד הבריאות שהרפורמה אינה בשלה ויש להסתכל על התמונה הכללית ולתקן לרמת ביצוע שלא תפגע במטופלים. משרד הבריאות והיק"ר בחרו להתעלם שוב ושוב ולהעביר את הרפורמה בכוח ממניעים כלכליים בעיקר.
(פורסם 2.4.2019 )
"היא אחת התרופות הפופולריות בעולם לשיכוך כאב כרוני אולם טומנת בחובה סיכונים רבים, וכעת עולה חשש נוסף: רשויות הבריאות בבריטניה מדווחות על קשר בין 33 מקרי מוות לבין נטילת התרופה, ליריקה וחלופותיה הגנריות.
התרופה ליריקה ובשמה הגנרי "פרגבלין", היא תרופה אנטיאפילפטית שנמצאה יעילה להקלת כאב כרוני על רקע עצבי (נוירופתיה). התרופה כוללת לא מעט תופעות לוואי אפשריות, ובהן דיכאון, ישנוניות, קשיי נשימה, אירועים לבביים ואף סיכון אפשרי לתמותה." (מתוך הכתבה) התרופה הינה תרופה אנטיאפילפטית - ז"א תרופה נגד אפילפסיה, שנמצאה יעילה להקלת כאב כרוני על רקע עצבי (נוירופתיה). לי הציעו ליריקה ב 2017 כטיפול לפיברומיאלגיה. למרות שאין לי נויורופתיה או אפילפסיה. *התרופה עלולה לגרום לדיכאון (זאת בנוסף לPTSD שאיתו מתמודדת), ישנוניות (זאת בנוסף לעייפות הכרונית שממנה סובלת), קשייה נשימה, אירועים לבביים, ישנוניות, בלבול, ואסור בהריון, בהנקה, בשילוב עם אלכוהול או בנהיגה. *התרופה עלולה לגרום לרגישות יתר ונפיחויות בפנים, לשון, שפתיים וגרון. *התרופה עלולה לגרום לעלייה במשקל. *התרופה עלולה לגרום בהחמרה של מחשבות אובדניות, מחשבות מוות, התנהגות אלימה ומסכנת, החמרה במצב נפשי.. *הפסקת טיפול מחויבת לעשות בהדרגה ובליווי רופא. הפסקה פתאומית עלולה לגרום לכאב ראש, סחרחורות, הפרעות שינה והזעה מוגברת - במילים אחרות תסמיני גמילה קלאסיים. אף רופא לא יספר למטופל שלהיגמל מהכדור יגרום לתופעות לוואי של גמילה. בין רשימת תופעות לוואי שכיחות...
ישנוניות, סחרחורות, עייפות, כאבי ראש, שינויים במצב הרוח, תחושה של התרוממות רוח, בלבול, קשיים בזיכרון, קשיי התמצאות, ירידה בחשק המיני, רעד, הפרעות בדיבור, ראייה מטושטשת, הפרעות בשיווי המשקל, בעיות בזקפה, כאבי בטן, הפרעות במערכת העיכול, עצירות, שלשולים, בחילות, עלייה במשקל, כאבי שרירים ומפרקים, כאבי גב.
איך ייתכן שהרופא מציע לי טיפול שפוגע בי בסופו של דבר? איך ייתכן שכדור לכאבים עלול להחמיר כאבי גב , כאבי שרירים ומפרקים.. האם לא זאת הבעיה שברצוני לטפל בה? התרופה אינה משמשת לטיפול באפילפסיה בארץ ולא כלולה בסל הבריאות לטיפול בפיברומיאלגיה (רק בכאב עצבי שאינו פיברו) מלבד תופעות לוואי של הכדור עצמו, ישנן תגובות בין תרופתיות- מי שנוטל תרופות ממשפחת האופיואידים(כאב), תרופות ממשפחת הבנדזודיאזפינים (הפרעות שינה\ חרדה), מעכבי ACE (מחלות לב ולחץ דם גבוה) ותרופות מרדימות חייב להיוועץ ברופא (או להפסיק טיפול). מייד עם האבחון ביקשתי טיפול מרפואה משלימה, עד אותו רגע הרופא הציע בעיקר כדורים, ליריקה לא הייתה אופציה ריאלית בעקבות תופעות לוואי וגם כי הראומטולוג חשש לתת לי משהו כבד עם בעיות במערכת העיכול והעובדה שכבר נטלתי ציפרלקס שלא הועיל לפיברומיאלגיה. תמיד נראה לי תמוהה שהטיפול הקונבנציונלי לכאב הכרוני שמציעים הוא טיפול תרופתי לדיכאון\חרדה. עד רגע האבחון נטלתי כדורים שונים לטיפול בסימפטומים של PTSD (עדיין לא היה אבחון רשמי אלא אבחון של שלל סימפטומים) לסימבלטה מגוון תופעות לוואי ביניהן דיכאון, חרדה, ירידה בחשק ותפקוד מיני, עלייה במשקל, עצירות, כאבי גב וכתפיים, חרדה כללית, עלו להחמיר מחשבות אובדניות ומעשים אובדניים. התרופה בהתוויה לטיפול בכאב עצבי, דיכאון ופעילות יתר של שלפוחית השתן. שום התוויה של כאב (ואף מחמירה כאב). למה זה הטיפול שמציעים לי כשיש צמח שיכול להקל על הסבל שלי? הסיכוי לקבל המלצה לקנאביס על פיברומיאלגיה היה בלתי אפשרי בשבילי. כדי לקבל המלצה על התווית כאב (ופיברומיאלגיה בפרט) צריך למצות כל טיפול קונבנציונלי אחר, להוכיח שמיציתי טיפל תרופתי שאינו עוזר. להוכיח שמיציתי טיפול תרופתי = ליטול תרופות שידוע מראש שיגרמו לי לנזק רק כדי לעמוד בקריטריונים ההזויים של משרד הבריאות והיחידה לקנאביס רפואי. "למזלי" נטלתי תרופות נוגדות דיכאון וחרדות שלא עזרו והרופא הבין שאין מה לבדוק את הכיוון כי באמת מיציתי טיפול תרופתי. רפואה משלימה הייתה התחנה הבאה. טיפול בהידרותרפיה שמוגבל ל 6 טיפולים עם אופציה להארכה של עוד 6 טיפולים בשנה, ז"א 12 טיפולים וזהו, במידה ויקל עליי לא יהיה רצף טיפולי. לצערי הידרותרפיה רק החמירה את סימפטומי הכאב ולכן הופסקה באמצע. דיקור, שיאצו ורפלקסולוגיה היו עוד שלב בחיפוש אחר טיפול בקופת חולים. הועילו במעט אך לא מספיק וכל הזמן הזה שאלתי את הרופא על קנאביס. זה היה ב 2017-2018 ראומטולוג מטפל לא יכל להמליץ על קנאביס ואמר שזה רק דרך מרפאת כאב, אז קבעתי תור למרפאת כאב וחיכיתי חודשים עד שהגעתי לרופא חדש שהסתכל בתיק הרפואי ואחרי 5 דקות אמר שצריך לשנות טיפול תרופתי ושאלך לפסיכיאטרית, במקום ציפרלקס לשנות לליריקה או סימבלטה. הסברתי לו שאופציית כדורים לא רלוונטית בגלל בעיות במערכת העיכול ובעיות ספיגה והבעיה שלי היא כאב שלא נפסק, לא מבינה איך כדור נגד דיכאון ישפר את הכאבים. הוא הסתכל עליי ואמר שממנו לא אקבל המלצה לקנאביס ואם זה מה שבאתי לעשות שאלך למקום אחר. הרגשתי אבודה, שמזלזלים בי ומורידים מהסבל שלי. למה הרופאים מתעקשים לתת כדור נגד דיכאון? למה מתעקשים לתת טיפול פסיכיאטרי? חלק מהסיבות כנראה קשורות לכך שפיברומיאלגיה עדיין לא במעמד "מחלה" מבחינת עולם הרפואה, אלא תסמונת. בסוף 2018 יצא מחקר שמראה השפעה על המוח בצורת דלקת מפושטת - סממן פיזיולוגי שניתן לגלות בבדיקות מעבדה ולקשר לפיברומיאלגיה (התפרסמה ידיעה בעברית). בנוסף ב 2019 פורסמו תוצאות ראשוניות של מחקר המקשרות בין חיידקי מעיים ופיברומיאלגיה, למרות זאת בעולם הרפואה חלק מהרופאים עדיין מתייחסים לפיברו כתסומנת\ מחלה מומצאת\ מחלה פסיכוסומטית ולכן הפתרון שלהם טיפול תרופתי נגד דיכאון וחרדות, לכן קשה להשיג המלצה לקנאביס - בהשוואה למחלות כאב שנובעות מפגיעה או טראומה פיזית כמו פריצת דיסק, עצמות שבורות או חסרות, תאונת דרכים\ עבודה. המחקר באנגלית ופורסמה ידיעה בעברית
(פורסם 3.4.2019) #יומני_קנאביס
סוף סוף מרגישה יותר טוב.
כמה דברים נפתרו, כמה "השתתקו" לבנתיים עד הגיהינום הבא.
מצד אחד זה מרגיש שכל פעם ההתקף גרוע יותר וחמור יותר מבחינת אורך, עוצמת כאב ופגיעה בתפקוד כללי, ומצד שני אולי הגיע הזמן והמוח שלי סוף סוף מוכן להתמודד עם דברים מודחקים?
ומזל שיש לי רישיון , ומזל שקיבלתי את הרישיון באותו שבוע כשהיה משבר והבנתי שאני יוצאת מהבית, ומזל שבאותו רגע כבר הייתה לי עבודה קבוע כחודשיים, ואשכרה יכולתי לעשות את הצעד של לצאת מהבית.
ובמבט לאחור על החודשים האחרונים עברתי המון, משברים וחוויות משמחות, המון בלבול וכעס ובכי, הצלחות וכשלונות... ולא ידעתי לאן עכשיו ומה אני עושה בכל משבר, הרגשתי הרבה לבד, ביקורתיות, השוואות..
ועכשיו חלקים מתחילים להתחבר, עדיין יש המון שאלות ותחושה אבודה; המטרה העיקרית שלי עכשיו היא להתחיל לחיות בהווה.
מספיק שנים חייתי בחרדות מהעתיד ודיכאון מהעבר,הלוואי אצליח. אני רוצה.
תודה לכל מי שאיתי
חברים
משפחה
חתולים
וכמובן רישיון לקנאביס רפואי 💚💚💚
שום דבר לא הכין אותי למהירות של תהליכי שינוי תודעה שהתחילו להתרחש תוך מספר חודשים מקבלת הרישיון, צרכתי קנאביס לפני כן אבל בצורה מצומצמת מאוד, ללא רישיון לא יכולתי לממן כמויות אדירות וגם פחדתי פחד מוות שיעשו עליי חיפוש וימצאו כמות מעבר לשימוש עצמי ממוצע וגם ערבבתי עם תחליף טבק כי לא היה מספיק קנאביס. תהליך של שינוי תודעה קשור גם ברצון שלי להחלים, עם קנאביס הגעתי להבנה שאפשרי להחלים בניגוד לטיפול בכדורים שתקע אותי באותו מקום למשך כמה שנים. בבת אחת נשפך אור על כל מה שהיה לא תקין, רקוב מהיסוד, חולה ותוקע אותי במקום. בבת אחת נפתחו כל הטראומות שהכדורים הדחיקו לי במשך שנים - וכשטראומות מודחקות בעזרת כדורים אין סיכוי לפתור אותן ולהחלים... לא זכרתי תוכן ברור אבל זכרתי את התחושה וחייתי באמונה שאין מה לעשות, אני עם טראומות וככה זה לכל החיים אז כדאי שאני והסביבה נתרגל למצב. ריקנות וייאוש ליוו אותי בתקופת הכדורים, הרגשתי חוסר מימוש עצמי, חוסר מטרה.. מילאתי את החיים בכלום ריקני שבזבז לי את הזמן אבל הרגשתי מחוברת למשהו, גם אם הוא שקרי. האוכל היה טפל, השינה לא רציפה שבסופה התעוררתי עייפה. כמה חודשים לאחר הפסקת ציפרלקס חזרתי לחלום סיוטים, הפעם בתוכן מלא ולא מטושטש. סיוטים הם זכרונות שצפים מהתת מודע. תוך כדי משבר רגשי של פרידה מבנזוג, תוך כדי התרסקות הנפש שלי המשכתי לעבוד כי האמנתי שאין לי ברירה אלא להמשיך בכל הכוח כי רק ככה אצליח להחלים... לא חשבתי בכלל מה צפוי לי - החלטתי לצאת למסע החלמה ולזרום עם מה שיבוא, והדבר הראשון שצף והתחלתי לעבוד עליו - שינוי תודעה.
(פוסט של מטופלת שפרסמתי הלאה אצלי בפייסבוק 4.4.2019)
עד היום , שנת 2020 מטופלים שנקטע להם רצף טיפולי לא קיבלו שום פיצוי או שהלמת מינון, מי שנאלץ להתארגן משוק שחור בסכומים מטורפים לא קיבל שום פיצוי, על עוגמת הנפש, התדרדרות בבריאות ופגיעה ברצף טיפולי לא קיבלו שום פיצוי. העיקר מעבירים הצעות חוק לשוק הפנאי בזמן ששוק רפואי נראה ככה.
(נכתב 15.4.2019) ההבנה שזאת מלחמה לנצח, מחשבות מוות תמיד שם, זה לא הולך לא עובר לא נפסיק, כל יום לכבות את הרצון הזה מחדש, לא רואים את זה, כשהגוף בוער אני נשברת, הכל מצטבר לבועה שחוסמת לי את שדה הראיה, אני לא כאן לא רואה לא מרגישה, מנותקת
פתאום מחשבות טובות, אולי אני מסוגלת? יש מטרה? אני אקום ועושה אני גדולה אני יכולה אני עושה את זה, תכף אחרי שהרצון למות ילך, אה רגע הוא בקטע של להישאר לעוד סיבוב, לא רוצה אבל מי שואל אותי בכלל?
הרוב ריק מתוכן, אין מטרה וכשיש מטרה חלק מהזמן לא מצליחה לתפקד וחלק לא מסיימת, המטרות שלי מציאותיות בכלל?
יש בי אשמה ותחושת אחריות כי בחוץ יש 2 אנשים שתוקפים נשים, הלכתי התלוננתי סגרו את התיקים, גם אם יש עוד עדויות, גם אם יש סרטון ממצלמת אבטחה, הקול שלי לא נשמע, זו לא אחריות שלי ועדיין מרגישה אשמה.
יש בי המון כעס שאני לא נורמלית, תלויה בקנאביס ובסביבה שלי, רוצה להיות בריאה ולא תלויה בכלום.
רוצה לעשות ליצור לצייר לכתוב לצלם ולא מוצאת כוח נפשי. מרגישה נחותה ליד כולם.
כתבתי לעצמי בניסיון לסדר את המחשבות. הכל הציף אותי בבת אחת, היו לי 5 שעות שינה בממוצע בלילה עם עבודה חדשה שנסעתי אליה שעה לכל כיוון, שלב חדש בחיים והמון שינויים בבת אחת. הרגשתי אשמה שלא מצליחה להישאר "בסדר" - ז"א לתפקד כמו רובוט, לקום לעבודה בחיוך ורצון ולהמשיך עם זה כל היום, לצד מחשבות פסימיות התגנבו לראש מחשבות אופטימיות שאני יכולה להחלים.... מצד שני נשארה ביקורתיות ותהייה ביני ובין עצמי, האם אני באמת מסוגלת? האם אני יכולה לצאת למסע ולהתמיד בו עד להחלמה? האם אני מוכנה להקריב הכל- כולל הכל - כדי להחלים? נזכרתי בפרק של אוואטר שאנג רוצה לפתוח את כל ה'צאקרות וכשמגיע לצ'אקרה האחרונה הוא לא מצליח לפתוח אותי כי המשמעות לוותר על חיבור חומרי לעולם הגשמי, לוותר על אהבת חייו כדי להגיע לרמה רוחנית גבוהה יותר כדי שיוכל להיכנס למצב אוואטר ולהביס את האוייב שמסכן את כל העולם שלו. חשבתי לעצמי, כמה פעמים התחלתי הליך החלמה וכמה פעמים נתקעתי בשלב של שינויים וויתור על הרגלים ומה שכובל אותי לעבר. החלטתי שהפעם זה יהיה שונה, ההבדל המשמעותי שאני ללא כדורים שחוסמים לי את הטראומות והרפש שצריך להתמודד איתו, עם קנאביס שעוזר להציף\ להיזכר במה שצריך ועוזר להתמודד עם התוכן וכמובן משפיע נפשית ומנטלית על שינוי תודעה. בזמנו הייתה לי פסיכותרפיסטית שהאמינה בדרך שלי ולשמחתי הצלחתי לעבור איתה תהליך משמעותי שנקטע באמצע בעקבות בירוקרטיה של מערכת הבריאות הציבורית. נכון לכרגע (יוני 2020) עדיין לא חודש הטיפול ובעצם נשארתי להתמודד לבד.
(פורסם 20.4.2019)
לא יודעת אם כבר סיפרתי לכם שאני מתוסכלת מזה שחייבת קנאביס בשביל לתפקד כמו אדם רגיל.
עוד יותר מתוסכלת מכל מיני חכמים שמרשים לעצמם להגיד לי להפסיק את הקנאביס, לצאת מדיכאון ופשוט לעשות דברים,ללכת לחדר כושר ולצאת עם חברים ואז לא אצטרך את הקנאביס, זה הכל בראש.
ויש את המוסיפים שידוע שהקנאביס זה סם מעבר לסמים קשים יותר.
קודם כל אם אתם לא רופאים אל תייעצו לי בריאותית, בטח שאפילו לא ביקשתי מכם. הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות או משהו...
נניח והפסקתי לעשן, מה יעביר לי את הבחילות? מה יגרום לי לרצות לאכול? מה יכבה את הצרחות במוח שלי שמתנגד לקיום שלי? מה יוריד כאבים ומדדי דלקת? מכירים כדור שעושה את כל זה? לא ?
יופי לכן יש לי רישיון.
ובכלל אם אתם לא רופאים אל תייעצו רפואית.
בתור מי שגדלה דיי סאחית היה לי קשה לקבל שמה שעוזר לי נחשב סם מסוכן - מה שהופך אותי לנרקומנית בעיני עצמי לפני קבלת הרישיון, וגם כשקיבלתי את הרישיון התקשתי לקבל את העובדה שזה צמח מרפא לכל דבר וזו זכותי לבחור לחיות בריאה.. גיליתי שיש לנו מערכת אנדוקנבינואידית וקולטנים מיוחדים (CB1 CB2)
לקנאבינואידים של הצמח. מבחינה הגיון בריא - בגוף שלנו יש קולטנים לקליטת חומרים להם אנו זקוקים, ואם יש קולטנים לקנאביס כנראה אנחנו זקוקים לקנאביס. התפתחנו אבולוציונית כך שיש לנו קולטנים לקנאבינואידים ומחקרים בתחום הקנאביס מגלים לנו עוד ועוד על השפעות הצמח המטיבה על בריאות האדם. כשהתחלתי לשתף על קנאביס התחלתי לשתף על התמודדות עם מחלות שהתביישתי בהן. בניתי והצגתי תחפושת לסביבה שהכל טוב ואני בסדר ובריאה כשבמציאות ביליתי בבתי חולים ואכלתי כדורים שלא עזרו למצב. לא לכולם התאימה הפתיחות והשיתוף, מצד אחד היו מי שהודו לי בפרטי כי דיברתי על נושאים שהרבה מתמודדים איתם אבל חוששים לדבר עליהם בגלוי בגלל סטיגמה, מצד שני קיבלתי תגובות שאני תקועה בעבר ולא עושה כלום כדי להחלים ולהמשיך הלאה. רק בהמשך הבנתי שאני בסדר ולוקח לי זמן לעבד ולעכל את מה שקורה לי. גם היום מקבלת עצות בריאות כתגובה לפוסטים שלי למרות שבכלל לא ביקשתי. כל מיני אנשים עם כוונות טובות שיודעים איך לעזור לי להחלים, אני רק צריכה להקשיב לעצה שלהם ולעשות מה שיגידו לי.. היום הרבה יותר קל לסנן ביקורת ולחיות בשלום עם זה שצריכה קנאביס, אני מודה ליקום שיש משהו בעולם הזה שעוזר לי... אסירת תודה על כך. הייתי בייאוש טוטאלי והקנאביס הציל את חיי; מתסכל, קשה וכואב שצמח המרפא הזה אינו חוקי ואני (ורבים כמוני שסובלים) נאלצת לעשות שמיניות באוויר כדי למצוא צמח מרפא שעוזר לי להישאר בחיים ובטוב. עם רישיון ב 2020 אין לי רצף טיפולי. מה קורה לי כשאין רצף טיפולי? אני יוצאת מאיזון. אין תאבון בלי זן מסויים, אין טשטוש בחילות בלי זן מסויים, בימים מסויימים אין מצברוח בלי זן אחר, שיכוח כאבים בהתקפים... אני עושה כמיטב יכולתי להישאר בריאה ובחיים אבל זה קשה כשהמדינה שמה מקלות בגלגלים, מה כבר ביקשתי לחיות בכבוד ובריאות וללא בתי חולים? הלוואי ורפואה קונבנציונלית הייתה עוזרת לי; האם מישהו חושב שאני נהנית מהבירוקרטיה שעוברת בשביל הרישיון ואז הבירוקרטיה בתוך הרישיון? מישהו חושב שזה הכיף של כל המטופלים? שהם סטלנים ומכורים ואין להם מה לעשות בחיים אז מתעסקים בבירוקרטיה כדי להשיג מנת סמים? מי שלא חולה קרוהן לעולם לא יבין איך זה, כשיש פחד ממשי מלאכול כי אוכל מכאיב. אין תאבון כי הבטן בטראומה, ואם לא אוכלים מצב הבטן מחמיר.. מעגל קסמים אכזרי. ללא קנאביס המשקל שלי היה לא יציב, עליתי וירדתי כל מספר חודשים, חוסר תאבון, בחילות והקאות, חסרים של ויטמינים ומינרלים, את זה לא שיתפתי לפני יומני קנאביס, אולי רק בתוך קבוצות קרוהן-קוליטיס בפייסבוק. עד היום לא שמעתי על כדור שעוזר להוריד בחילה ולעורר תאבון. איך בולעים כדור עם בחילה? קנאביס מעורר תאבון ומעלים בחילות (כשיודעים מה צורת צריכה נכונה ואיזה זן)
❤️ 🧡 💛 💚 💙 💜 תודה על הקריאה, מוזמנים להגיב, לשתף ולהירשם כמנויים לקבלת עדכונים . מוזמנים לשתף במחשבות\רגשות\ תחושות שעולות בעקבות הטקסט, בין אם אתם מתחברים כמטופלים או שגיליתם לראשונה את עולם הקנאביס (וקנאביס "רפואי") כצופים מהצד ❤️ 🧡 💛 💚 💙 💜 #יומני_קנאביס #קרוהן #פיברומיאלגיה #PTSD #החלמה #בגצ_קנאביס #רפורמת_קנאביס