top of page
  • תמונת הסופר/תAngel S

מייקרו של פסילוסיבין סבב 3 || האם אפשר ליטול כמו תרופה?

לאחר הפסקה של כ 3 חודשים חזרתי למייקוזודינג של פסילוסיבין והפעם ניסיתי ליטול כמו תרופה - בימים קבועים. מה המסקנות והאם חשתי הבדל בין הסבבים הקודמים? פוסט מסע החלמה

חומרים משני תודעה הפכו לפופולאריים בשימוש עצמי לטיפול במצבים כרוניים שונים, בשנים האחרונות חזרו להיחקר בצורה מעמיקה על ידי חוקרים ואנשי רפואה בתחום בריאות הנפש. בארץ המחקר עדיין בחיתולים (במדינות כדוגמת ארה"ב מבצעים טיפולים במרכזים יעודיים עבור מי שזקוק והמחקר שם מתקדם).


תמונה קרובה של פטרייה בטבע
פטרייה בטבע.

למי שזה פעם ראשונה כאן באתר ומתעניין לקרוא על פסילוסיבין, הנה מספר פוסטים שכדאי לעבור עליהם טרם קריאת הפוסט הנוכחי

למה לכתוב על פסילוסיבין? למה לעשות את זה בצורה פרטית ולא באחת המחקרים של המדינה?

נכון לשנת 2023 המחקרים מתמקדים בעיקר מהו המינון הנכון לאפקט חיובי על בריאות המטופל וביטול השפעות הלוצגניות, ומתעלמים מחוויה אישית-רגשית של מי שצורך את החומר וההשפעה לטווח ארוך.

התחלתי לתעד את החוויה האישית שלי עם פסילוסיבין, במיוחד לאחר שביררתי והבנתי שאני לא אתקבל למחקר רפואי בעקבות ריבוי אבחנות; זאת למרות שדווקא א.נשים כמוני, עם ריבוי אבחנות פיזיות ונפשיות הם מי שיכולים להסתייע ולקבל את מירב פוטנציאל ההחלמה מפסילוסיבין .

צילום מסך של שיחה לגבי מחקר פסילוסיבין ופוסט טראומה
אנשים עם אבחנה פסיכיאטרית לא מתקבלים למחקרי פסילוסיבין, למרות שדווקא הם אלו שיכולים לקבל את מירב הפוטנציאל הרפאי. מתוך שיחה עם מנהל מחקר בארץ


אני לא רוצה שחומרים משני תודעה יהפכו לחוקיים וימכרו בבתי מרקחת כתרופת מרשם. הממסד לקח צמח מרפא (קנאביס) והפך אותו לחומר גלם שנסחר בבורסה, עובר עיבוד, הדברה, הקרנות וריסוסים ובתהליך מאבד מהפוטנציאל המרפא. אין לי רצון לראות את הפסילוסיבין עובד תהליך דומה ומאבד מהפוטנציאל המרפא. רוב משני תודעה נועדו לנטילה בצורה טקסית עם כוונות ברורות ולא "מתיישבות" עם צורת החיים המערבית. אני רוצה שטיפול בחומר יהפוך לחוקי, או לפחות שתהיה אי-הפללה על שימוש בחומרים משני תודעה. כדי לאפשר טיפול צריך שיהיה מספיק עדויות לטיפול מסוג זה, ולכן משתפת את המסע החלמה שלי עם חומרים משני תודעה

הצורך לחזור למייקרודוזינג עלה בי לאחר הפסקה של כחודשיים וחצי מהמייקרו הקודם ו"משכתי" את זה עוד קצת כדי שיהיו לי 3 חודשים שלמים של הפסקה. (למה? אין הסבר הגיוני, אהבתי שזה יצא מספר עגול למעקב שלי)


חודש ראשון

חזרתי למייקרודוזינג וההשפעה הייתה דיי עומצתית בהתחלה. המינון היה זהה למינון של מייקרו מספר 2, אבל משהו בגוף שלי לא רצה את העוצמה הזו. בפעמיים הראשונות שלקחתי עלה בי המון זעם וכעס שהתבטאו בבכי וצרחות - זה מצב שהיה קורה לי בהתקפים קשים של פוסט טראומה, ללא קשר לפסילוסיבין.

הזעם היה קשור לתחושה שלא רואים אותי, שכל העולם נגדי ותחושות שמוכרות לי מילדות - אין מענה לצרכים שלי ואני לבד מול העולם הגדול והאכזר.

כאשר שיתפתי את המלווה שלי בתחושות האלו התחלנו להתעמק מה עומד מאחוריהן, איזה צורך שלי לא מקבל מענה ולכן יוצא זעם?

הצרכים שגיליתי הם צורך אנושי בסיסי - אני רוצה בחיי קשרים הדדיים שבהם רואים גם אותי, רוצה את התחושה של קרבה, הדדיות, משפחתיות וחברות.

קיבלתי הנחייה לעשות תרגול נשימות ולראות מה עולה, ברגע שהתחלתי עלו בי דמעות וזכרון של האקס שלי. לא כגעגוע אלא כקשר שבו לא הייתה הדדיות.


תחושה נוספת שעלתה בי בשבועות הראשונים עם המינון העוצמתי זו חרדה ופחד. חזרתי לישון עם מנורת לילה. אני חוזרת למנורת לילה לפי תקופות ובימים שיש יותר חרדות וסיוטים אשן עם אור כדי להצליח לישון.

למרות שידעתי שמנורה יכולה לסייע לי לישון לעומק לקח לי כמעט שבועיים להסכים לחזור למנורה, הקולות בראש והביקורת העצמית של "הנה שוב אני בריגרסייה" עצרו ממני לעשות טוב לעצמי.

החזרתי מנורת לילה והצלחתי לישון יותר טוב אחרי זה. החודש הראשון של מייקרודוזינג היה כמו "העלאת זכרונות" רגשיים של דברים מהעבר ודברים שפגשתי במסע מלא - וכל פעם מזווית שונה ובלב יותר שלם מול הכאב הרגשי.


חודש שני

התעסקתי בעניינים רפואיים שלא נגמרו, כל רגע צץ עוד דבר שצריך לטפל בו וחלק מהזמן הייתי בבדיקות, בית חולים ומנוחה בבית והתאוששות. למרות הקושי הפיזי הקושי הנפשי-רגשי שחשתי בהתחלה נרגע לאחר כ 4 שבועות של מייקרו. בחודש הראשון שמתי לב לעייפות הכבדה שהופיעה אצלי והנחתי שזה קשור למינון של פסילוסיבין והורדנו מינון לחצי; כשהעייפות לא עברה עשיתי בדיקות דם התגלו חסרים בוויטמינים, מינרלים ואנמיה שמסבירים את העייפות.

חזרתי ליטול תוספי תזונה.


חודש שני עם מייקרו היה מלא עשייה והתחדשות בדברים. החלטתי לקיים אירוע מכירה ולהוציא מהבית שלי חפצים ופריטים שאין לי שימוש בהם, בנוסף למוצרים של טיפוח טבעי.

התחושות שליוו אותי בחודש השני זה צורך בהתחדשות, חזרה לעצמי, חיזוק הכוחות שלי ויציאה מתוך הבועה שנכנסתי אליה בשנים האחרונות בעקבות טראומה.

חשתי שהייתי כמו גולם במשך מספר שנים ועכשיו נגמר שלב הגולם ואני רוצה להפוך לפרפר ולפרוש כנפיים, לעוף על החיים.

הרגשתי געגועים ועצב ליכולות שלי בעבר, לחברויות, לדברים שהרשתי לעצמי - יציאות עם חברים, בילויים, חופשות, בגדים וכל מה שהייתי רוצה. הרגשתי עצב כי חשבתי שזה עבר ונגמר כמו עוד שלב בחיים; לאחר שישבתי עם עצמי וכתבתי את הרגשות שלי העצב התחלף בהבנה שזה לא רק הקשרים שחסרים לי, אלא גם יכולת לממן לעצמי איכות חיים טובה יותר מאיפה שאני נמצאת כרגע.


הבנתי שאני חווה דיכאון מזה תקופה ארוכה בגלל שאני יודעת שמסוגלת ליותר, אך לא עושה יותר. חוסר אמונה בעצמי שאני מסוגלת לעשות שינוי ולהתמיד בו. נפתחו לי העיניים שקשה לי בגלל האיזור שאני חיה בו (שכונת עוני עם אחוז פשע ופלילים גבוהה) ולמרות שאני "יחסית בטוחה" במקום כזה מבחינת קורת גג, הגוף שלי לא משקר לעצמו ואני חווה חרדה משתקת כל פעם שיוצאת מהבית להסתובב בשכונה לסידורים.

הפכתי למודעת לסביבה שלי ולעובדה שזו סביבה שלא מעודדת החלמה מטראומה אלא הפוך.


מסקנה נוספת שהגעתי אליה בחודש שני של מייקרודוז זה שאני רוצה לחזור לעבוד משרה חלקית מתוך צורך בחברה והכנסה יציבה; יותר הכנסה תאפשר לי לעבור לגור בשכונה טובה ובטוחה יותר ולאפשר לעצמי לצאת עם חברים, לבלות וליהנות מהחיים שלי בלי לבדוק כמה כסף נשאר בחשבון ולהצטמצם כל הזמן.

אני רוצה לחיות בשפע כלכלי, לטייל בטבע ובמדינות שעדיין לא ביקרתי בהן, לעבוד עם עוד אנשים ולהרגיש שיש מטרה לחיים שלי. למצוא איזון בין עבודה וחופש.


פסילוסיבין לא גרם לי להיכנס לדיכאון אלא להבין למה אני בדיכאון ממושך, מה אני באמת רוצה בחיים שלי ואיך אפשר לעשות זאת בכוחות עצמי.

אחרי חודשיים של מייקרודוז חשבתי להפסיק כי בנקודה הזו התחילו לעלות בי תחושות קשות וזיכרונות מאבא שלי והמין הגברי. החלטתי שהפעם אני מוכנה ומסוגלת להתמודד עם כל דבר שיעלה, כמובן בליווי ותמיכה של המלווה שלי.

שיתפתי אותה שיש בי חשש לפתח תלות בפסילוסיבין, וגם חשש ממה שעלול לצוף על פני השטח.

היא אמרה לי שכל דבר שעולה בי וכל מה שאני עושה - זה מה שיושב אצלי עמוק. אין משהו שהחומר "עושה" בשבילי שאינו קיים בי באופן טבעי.

הפטריות לא גורמות לי לצייר או ליצור, זה קיים בי מילדות.

הפטריות לא גורמות לי להרגיש עצב או רצון לשינוי אלא מראות לי מה אני מרגישה ואיך אפשר לשנות.


חודש שלישי

חזרתי להתאפר קצת ואפילו קניתי לעצמי איפור ששימח אותי וגרם לי להרגיש יותר "אני" מאשר בחודשים האחרונים, התחלתי לצאת לעבוד וללמוד במרכזי למידה קהילתיים ולפגוש עוד אנשים, ובתחילת חודש שלישי של מייקרו קניתי לעצמי דברים חדשים שדחיתי המון זמן - לא מחוסר תקציב אלא בגלל תחושה ש"לא מגיע לי דברים חדשים" (קשור לטראומת עוני וערך עצמי מילדות).

החודש השלישי היה מלא בהמון עשייה פיזית ועייפות כבדה שבאה אחר כך. תמיד לאחר הפסקת מייקרודוזינג חזרו לי כאבי הפיברומיאלגיה בהדרגה. למה? שכאבי הפיברו שלי מקושרים לרגש ולפוסט טראומה, וכשהרגש מאוזן ושום דבר לא נמצא בהדחקה אצלי (עם מייקרודוז) אז הגוף גם מאוזן ומשוחרר. פיברומיאלגיה באופן כללי מקושרת מאוד לפוסט טראומה או טראומה רגשית ואצל רוב מי שהכרתי - יש קשר בין משברים רגשיים להתקפי פיברו. ישנה קורלציה בין פיברומיאלגיה, פוסט טראומה (בעיקר מורכבת) ומחלות מעיים.


חודש ראשון עלו בית תחושות ורגשות על דברים מהעבר חודש שני עלה בי רצון לשינוי חודש שלישי היה חודש העשייה, איך ומה אני רוצה לעשות ואיזו מציאות אני רוצה ליצור לעצמי

שבוע ראשון של הפסקה ממייקרו היה קשה פיזית, חזרו לי כאבים בהדרגה וגם המחשבות הטורדניות. בשבוע השני הרגשתי שזה מחמיר ובכיתי המון (קשור לשלב בווסת חודשית ודברים נוספים שהתמודדתי איתם), אחרי שבועיים וחצי של הפסקה התחלתי להרגיש שהמצב הרגשי שלי מתאזן ופשוט נשארתי עם המון כאב פיזי (פיברומיאלגיה, קשור למשהו רגשי שעבר עליי באותה תקופה)


אחרי 3 שבועות הפסקה שמתי לב שחסר לי הפוקוס שמייקרודוז נותן והתחלתי לתרגל מחדש את היכולת שלי ליצור, ליזום ולהתרכז (אפילו כתיבת שורות אלו לקח זמן)

ההפסקה ממייקרו נתנה לי זמן לעכל ולעבד את התכנים ודברים שעלו בי במהלך כמעט-3-חודשים של מייקרוזודינג של פסילוסיבין, פעמיים בשבוע.

מה שונה הפעם?

בניגוד למייקרו קודם שהיה מאוד ספונטני והשתנה בין שבוע לשבוע (היו שבועות עם 2 פעמים נטילה ושבועות עם 4 פעמים נטילה בשבוע). הפעם ניסיתי לראות איך השבוע שלי יראה אם אקח את המייקרו בצורה קבוע, כמו שקובעים טיפול במרשם רופא. לקחתי את הפסילוסיבין בימים קבועים כל השבועות.


תמונה של קופסת כדורים שבועית
פסילוסיבין לא מיועד לנטילה כמו תרופת מרשם אלא בצורה טקסית ועם כוונה ברורה.

בדיעבד זה פחות מוצלח כי אילצתי את עצמי להיות בסיטואציות שפחות רציתי עם הפסילוסיבין ורוב השבועות שלי נראו אותו הדבר, לא הייתה בי הספונטניות והקשבה כנה לצרכים שלי - מספר פעמים רציתי לדחות או להקדים את נטילת הפסילו' אבל המחויבות של לתהליך גרמה לי לדבוק בתכנית המקורית שלי.

בשבועות הראשונים של ההפסקה הליווי הרגשי היה משמעותי ותחלתי לעבד עם המלווה את התכנים, תחושות ורגשות שעלו בי בזמן ואחרי המייקרו.


אצלי זמן עיבוד המייקרוזוזינג דומה לזמן הנטילה - אם נטלתי מייקרו במשך 3 חודשים אז העיבוד ייקח לי כ -3 חודשים, וברוב הזמן התכנים ש"צפו" לי בעיבוד היו דומים לתכנים שהגיעו בזמן המייקרודוזינג.

לדוגמא, עלו בי תחושות של חוסר ערך ושאני לא ראויה לטוב - בזמן נטילה ובזמן ההפסקה.

בזמן נטילה זה הגיע כמחשבות, חלומות וזיכרונות על פעמים שגרמו לי להרגיש חסרת ערך, ובתקופת הפסקה ואינטגרציה הבאתי את זה לטיפול ודיברתי על איפה זה פוגש אותי *כיום* ואיך זה מנהל אותי, ומתוך ההבנה שאלו שאריות של טראומה התחלתי לחשוב ולפעול אחרת, למצוא את המקומות שאני כן מרגישה ראויה, להטיל ספק בקול בתוך הראש שלי שאומר לי שאני לא ראויה, וגם לפעול למרות הקול הקטן הזה. מסקנות עיבוד המייקרודוזינג נשארות ומלוות אותי שבועות רבים לאחר נטילה והפסקת הנטילה. למשל המקום של חוסר ערך פוגש אותי כשאני מציעה מוצרים חדשים, סדנאות ועיצובים חדשים. הקול בראש מקטין ומזלזל בי, ולמרות זאת אני ממשיכה לייצר סבונים וליצור מוצרים חדשים כי הסביבה מגיבה לזה הצורה חיובית, אז הקול בראש שלי הופך ללא- רלוונטי.


לסיכום

ככל הנראה אמשיך להיעזר בפסילוסיבין בצורת מייקרודוזינג ומאקרודוזינג. נכון לכתיבת שורות אלו אני באמצע ההפסקה והתזמון הוא לא אידיאלי לנטילת חומרים משני תודעה - הסיכום נכתב בסוף אוקטובר, כשבועיים לתוך מלחמת אוקטובר 2023 של ישראל.

חשבתי לעשות טריפ לפני מספר שבועות אבל שמחה שהחלטתי לדחות את זה… עיבוד מסע מלא בזמן שבחוץ מתחוללת מלחמה יכול להיות מאוד קשה (סט וסטינג לא מתאימים בכלל).

אני סקרנית לגלות עוד צמחים שיכולים לתרום לי בהתפתחות והחלמה, בין אם זה צמח משנה תודעה או לא.

יש תכנון לנסות צמחים חדשים ואכתוב עליהם כאן.

שתהיה לנו החלמה מלאה, אמן.

קישורים שימושיים:


לצפייה:

Fantastic Fungi *קנאביס ופסילוסיבין הם "סם מסוכן" כהגדרתם בפקדת הסמים (התשל"ג 1973), והשימוש בהם מותר אך ורק לבעלי רישיון מתאים לפי הפקודה ובהתאם למרשם רופא מוסמך.

אין לראות באמור משום פרסום או עידוד לשימוש בקנביס או פסילוסיבין.

פוסטים קשורים

הצג הכול

Comments


bottom of page