אמניטה מוסכריה מוכרת בתרבות הסלאבית, ובשנים האחרונות מתפרסמות עדויות לשימוש שלה לטיפול בבעיות בריאותיות שונות. פוסט שני על הפטרייה האדומה מסרטי ילדים וחשיבות הפסקה ואינטגרציה.
פוסט קודם שכתבתי על האמניטה התלבטתי אם להמשיך מייקרודוז או להפסיק ולעשות תהליך אינטגרציה לתקופת המייקרודוז והחלטתי להמשיך, עם ליווי ותמיכה מהמלווה שלי בתהליכים אלו. ההתלבטות בהפסקה נבעה כי הרגשתי שהגוף שלי "התרגל" למינון וכבר אין אפקט כמו שיהיה בתחילת נטילה.
למה ליטול חומרים משני תודעה, בעיקר בתקופה כזו?
ולמה לכתוב על זה במקום ציבורי? כמו שכתבתי בפוסט הקודם, כבר תקופה שאני מרגישה שהמוח שלי מנסה להציף דברים, והחלק ששמר עליי עד כה (דיסוציאציה והדחקה) עובד קשה מאוד כדי להמשיך ולהדחיק, וזה יוצר אצלי תשישות פיזית ומנטלית גדולה. מצד אחד אני רוצה לדעת מה החושך שלי, להכיר בו, לעבד (בליווי וטיפול) ולהצליח לשחרר, ומצד שני המוח הטראומתי שהתרגל להדחיק רוצה להמשיך ולהדחיק כי זה מנגנון אוטומטי. חומרים משני תודעה עוזרים להציף, לעבד ולשחרר (או לפחות להקל) על טראומות רגשיות שנצרבו בזיכרון החושי והגופני שלנו ועם חומרים אלו אפשר להגיע להקלה בעוצמת תכנים, פלאשבקים וסימפטומים גופניים של כאב ותקיעות אנרגטית שקשורים לטראומות מגילאים מוקדמים.
במספר מדינות ברחבי ארצות הברית ואמריקה הדרומית מבצעים טיפולים עם חומרים משני תודעה ומודעים ליתרונות הטיפולים האלו לעמות טיפול קונבנציונלי.
לצערי בישראל כרגע אין טיפולים של פסילוסיבין או אמניטה, יש מחקרים בודדים (עם MDMA, קטמין) ומאוד קשה להתקבל אליהם, וגם כשמתקבלים המחקרים בודקים השפעה על סימפטומים אשר ניתן למדוד ולא מעמקים בחוויה אישית-רגשית של הנחקר.
ייתכן ובעשור הקרוב טיפולים של פטריות יחלו גם בארץ, לי אין זמן לחכות שהרפואה בישראל תתקדם לרמה של דרום אמריקה ולכן החלטתי לשתף כאן על החוויה שלי בטיפולים מסוג זה.
מה בעמוד:
מייקרוזודינג חודש שלישי
שבועיים ראשונים של מייקרו בחודש שלישי העליתי מינון פעם נוספת, בימים הראשונים זה גרם לי לבכי והצפה רגשית שלא הבנתי ופשוט נתתי לזה להיות. מצב הרוח שלי היה מעורער בעקבות אובדן של אדם קרוב והתמודדות עם אבל ובני משפחה שנמנעתי מקשר איתם בשנים האחרונות; בגלל המטען הרגשי קשה להגיד מה גרמה האמניטה ומה היה מושפע מהמציאות. לאחר כשבועיים וחצי במינון גבוהה (עבורי) החלטתי להתחיל לרדת מהאמניטה לאט לאט. הייתי בתחושה של "שובע" ורציתי להפסיק, בהתייעצות עם המלווה שלי הגענו למסקנה שכדאי לרדת בהדרגה, כמו שעליתי בהדרגה.
ברגע שהתחלתי להוריד מינון חזרו לי כאבי גב, ויכול להיות שמצבי הנפשי גם השפיע על הכאבים - כאשר אני חווה רגשות קשים כאבי הפיברומיאלגיה שלי מתעוררים וכל הגוף כואב. נשארתי במינון הזה כשבוע ואז הפחתתי שוב.
עם כל הפחתה חוויתי החמרה בכאבי גוף - תופעה שהכרתי בהפסקה ממייקרודוז לפני מספר שבועות. כאבי גוף היו קשים ויחד עם זאת הראש שלי הרגיש יותר "צלול" - היו לי חלומות מוזרים עם "שכבות" של מודע ותת מודע ואפילו חלמתי על חבר, אבל בשעות היום הצלחתי להיות יותר בפוקוס.
חלק מהזמן שקעתי במחשבות והרגשתי בסוג של הצפה רגשית לא ברורה; לא פלאשבק רגשי אלא היזכרות באירועים ממשיים שקרו, מחשבות על האירועים ו"נפילת אסימונים" לגבי העבר שלי ואיך זה עיצב את מי שאני היום, לטוב ולרע.
באחד הימים חשבתי על זה שכבר בא לי להפסיק עם האמניטה; מצד אחד היא עזרה לי עם הפוקוס בעשייה וכוח פיזי ומצד שני חוויתי הצפה רגשית רוב הזמן, הרגשתי שההצפה והאסימונים שנפלו משכו אותי למטה מדיי מבחינת מצב רוח. נשארתי במינון הזה שבוע ואז הפחתתי למינימום האפשרי.
הגוף שלי התחיל לחזור ל"עצמו" הישן: כאבים, יקיצה טבעית בשעות לפנות בוקר ועייפות במהלך היום. 2 דברים העסיקו את המחשבות שלי במהלך נטילה של מינון הנמוך
העסק:
התחלתי לחשוב על העסק כנטל ושלא בא לי עליו יותר, חיפשתי איפה ההתמקדות בעסק כהכנסה עיקרית "לקח" לי מתחומים כמו בילוי עם חברים ופנאי, ספונטניות, תקציב לטיולים ועוד, והתחלתי לשנוא את העסק שהקמתי במו ידי.
זה היה איתות ראשון לכך שאני לא מרוצה מהכנסות העסק, ואני רוצה ליצור לעצמי הכנסה בטוחה ולעבוד כשכירה או פרילנס אצל מישהו אחר כי "מעיין היצירתיות" שבי נשחק לאחר 3 שנים של עבודה אינסופית על העסק.
קשרים עם אנשים:
אנשים שהקשר איתם "נשחק" או נשארו בחיי בעקבות היאחזות בקשר וחרדת נטישה מסיום קשרים. נתתי חשיבות רבה לאורך הקשר (שנות היכרות) ולא טיב הקשר בהווה. החלטתי לעשות שינוי ולשחרר קשרים כאלו, חשתי הקלה מהמחשבה שאני משאירה בחיי רק מה שמתאים לגרסה העדכנית והבריאה שלי.
הפסקה ואינטגרציה חודש ראשון
ימים ראשונים של ההפסקה היו קשים. כאבים פיזיים, הצפה רגשית ובכי ספונטני לאורך היום.
ההפסקה קרתה בשבוע לפני ווסת ואבל על אדם אהוב שנפטר (30 יום וחשיפת מצבה).
הרגשתי אבל דיכאון ועצב עמוקים.
הגוף הושפע ישירות מהמצב הנפשי והסתובבתי כמה ימים בכיווץ שרירים עד שהתחלתי לבכות ולנשום, להוציא לשחרר ולהרפות ממה שכואב לי.
בשבוע הראשון של ההפסקה גם הגעתי לפריצת דרך קטנה בטיפול, נגעתי בנושאים כואבים וזה הוסיף לתחושה הקשה.
הרגשתי כאילו אני שוחה שבוע שלם בתוך בוץ ורק מנסה לצאת, וככל שאני נלחמת לצאת כך הבוץ הופך סמיך יותר.
אז הרפתי.
שבוע שני של הפסקה, ווסת
חוויתי כאב וקושי רגשי. בכיתי דיי הרבה ונכנסתי למצב של ניתוק מתמשך וסיוטים בלילה.
איבדתי תחושת זמן ובמשך כמה ימים נשארתי בבית על הספה, בעיקר בוכה וישנה ובין לבין ראיתי סרטי דיסני.
הרגשתי כמו ילדה קטנה, התחושה לוותה בסיוטים מאותה תקופה ותחושת חוסר אונים.
הבאתי את זה לטיפול והעצה של המטפלת הייתה פשוט לתת לזה להיות.
דיברתי על איך שרוב חיי ניסיתי להתנהל כאילו מעולם לא נפגעתי, להסתיר או להדחיק את הצד "האפל" שלי, ואולי הכי טוב עבורי זה לקבל גם את החלק הזה;
החזקתי באמונה מגבילה שמגיעה לי זוגיות רק אחרי ש"אטפל" או אעלים את החלק הזה, והאמונה החדשה שלי זה שמגיעה לי זוגיות בריאה ביחד עם החלק הזה.
דיברתי על קשרים שאני לא בטוחה שמטיבים איתי, ושאלתי למה אני ממשיכה לשמור את הקשרים האלו, אחרי שהחלטתי לשחרר אותם? מה יוצא לי מזה?
שאלה זו ליוותה אותי לאורך כמה ימים והבנתי שיש קשרים שאני משמרת בגלל הפחד להישאר לבד.
נאחזתי בקשרים שהתחילו ממקום של טראומה (אנשים עם טראומה משותפת או כאלו ששיחזרו אותה), ועכשיו אני במקום שרוצה החלמה והצד השני נשאר באותו מקום ולי קשה עם זה כי נותן תחושה של תקיעות כזו, שאין מקום לצמיחה והתפתחות משותפת.
רוב השבוע השני של הפסקה ביליתי במנוחה.
הכאב הרגשי התבטא בגוף שלי בצורה עוצמתית, באחד הימים כאבי הגוף היו כל כך חזקים שלא הצלחתי לקום.
הפיברומיאלגיה שלי קשורה ישירות למצבי הנפשי-רגשי, למדתי לזהות מתי הכאב גוף קשור לרגש ולא לדלקת או שריר תפוס; השבוע השני הביא איתו את אחד מהתקפי הפיברו' הקשים שחוויתי לאחרונה.
בעקבות הכאב הפיזי נכנסתי לניתוק מה שהחמיר את המצב למשך כמה ימים, אבל במבט לאחור המנוחה המרובה הייתה הכרחית עבורי כדי לעצור ולהתבונן בדברים.
בסוף השבוע השני להפסקה יצאתי לטבע והחלטתי שבשבוע הקרוב אני אשקיע זמן ומחשבה למנוחה, ניקיון של מה שלא משרת אותי ועיסוק בדברים מהנים כמו אומנות ויצירה.
שבוע שלישי של הפסקה
שיפור משמעותי במצב רוח ומוטיבציה לעשייה.
יצאתי לטייל בטבע לנקות את הראש ופתאום הרגשתי שהבית שלי וקשרים שלי זקוקים ל"ניקוי אורוות" רציני וזה מה שעשיתי. סידרתי וניקיתי את כל הבית, סיננתי חפצים ורכוש שהצטבר ללא שימוש ובחנתי מספר קשרים. הראש שלי התעסק בקשרים עם אנשים ומה אני עושה עם החיים שלי ביומיום, לאן פניי מועדות מבחינה אישית ועסקית.
תחושת ה BURN OUT עדיין נכחה אז נשארתי בהפסקה מהעיסוק עסקי וישבתי לעיסוק פנאי - תפירה, ציור ויצירה שהביאו לי נחת.
השבוע השלישי הרגיש מאוזן יותר מבחינה רגשית אך עדיין לא 100%, הנוכחות שלי בכאן ועכשיו הייתה לא רציפה וחלק מהזמן המוח התעסק בהשוואות של אני עכשיו לעומת פעם, איך להציב גבולות בריאים לאנשים ולבנות איתם קשר מטיב.
הגעתי למסקנה שיש אנשים שאי אפשר לבנות איתם קשר מטיב בו ארגיש ביטחון מלא לשחרר שליטה ולסמוך עליהם, ועדיף לשחרר קשרים כאלו.
ההחלטה לשחרר עברה דרך החרדה של להישאר לבד - קשרים מסוימים נמשכו עד עכשיו כי קיים בי פחד להישאר לבד ונתתי משמעות גדולה לזמן ההיכרות, יותר מאשר לאיכות ורלוונטיות הקשר בחיי היום.
האמנתי לחרדה שלי ולכן לא שחררתי, עד שהסברתי לעצמי:
"אני לא אשאר לבד אם אשחרר קשרים לא בריאים. אני מפנה מקום לדברים טובים ומשמעותיים בחיי"
נפגשתי עם המלווה שלי על מנת לסכם את תקופת המייקרודוז של אמניטה ולעשות אינטגרציה.
שבוע 4 של הפסקה
שבועיים לאחר המפגש הייתי חולה ואת רוב הזמן העברתי במיטה עם אנטיביוטיקה ומרק.
הגוף שלי קיבל את זה דיי קשה, לא חליתי ככה כבר מספר שנים. הרגש שלי היה מוצף ובעקבות המחלה והתהליכים שקורים בחיי הפרטיים: שינוי תעסוקה, שינוי ליווי של שיקום ועוד דברים שהטרידו אותי.
השינה חזרה להיות לא רציפה, הצלחתי לישון יותר שעות כשנרדמתי מאוחר (לרוב קרוב או אחרי חצות). במהלך היום חשתי עייפות שזה בעקבות מחלה ולא רק מצבי הנפשי.
תחושה הכללית הייתה צורך בשינוי עמוק.
בזמן המחלה שכבתי במיטה וחשבתי על הקשרים שיש לי עכשיו לעומת קשרים שאני רוצה בחיי, מה מקדם ואיפה יש היאחזות לא בריאה בקשר גוסס.
אחד הדברים שעלה בי זה העבודה והעסק שלי, ומתוך מקום מודע החלטתי לוותר על העסק במתכונתו הנוכחית.
נאחזתי בעסק כפי שנאחזתי בעבר בקשרים רעילים - זה שאב ממני כוחות, התמורה שקיבלתי מהעסק לא שווה את המאמץ זמן וכסף שהשקעתי, וההיאחזות שלי בעסק הייתה ממקום של שימור זהות - ללא העסק הזהות שבניתי לעצמי כבעלת בוטיק סבונים - לא רלוונטית יותר.
עשיתי צעד חשוב בתהליך שלי מול היאחזות בדברים שלא משרתים אותי יותר.
חודש שני של הפסקה
שבועות קשים מנטלית ופיזית.
התמודדתי מחדש עם דברים שעלו בי בתחילת המייקרודוזינג, כמו "תהליך הפוך" של שיא ושפל.
תחושה של ירח מלא וירח חסר -
תחילת מייקרודוז הרגשתי כמו ירח חסר ולאט לאט התמלאתי, במינון הכי גבוה הייתי כמו ירח מלא ואז בהפחתה התחלתי לדעוך לאט לאט עד שחזרתי להיות ירח חסר.
מצבי הנפשי בתחילת מייקרו היה כמו ירח חסר, המייקרו נתן לי תובנות וכוחות להתמלא ובזמן ההפסקה חזרתי למצב התחלתי של "ירח חסר", אך עם תובנות חדשות.
בשבועות אחרי המחלה סידרתי את הבית והתמודדתי עם חפצים שלא רציתי למיין, לזרוק או למכור במשך שנים מתוך היאחזות לא בריאה בחומר.
אחת הטראומות העמוקות שהתמודדתי אותן בתקופה הזו היא טראומת העוני שגדלתי איתה.
תחושה תמידית שאין יותר, לא יהיה יותר וחובה להיאחז במה שישנו וקיים, כי אף אחד לא מבטיח שיהיה עוד.
הפסקה חודש שלישי ומייקרודוז של פסילוסיבין
בסוף החודש השלישי לפסקה נטלתי מעט מייקרודוז של פסילוסיבין, הרגשתי זקוקה לאיזון והחזרת המוטיבציה לחיי. זה נעשה בתיאום וליווי עם המלווה שלי.
מייקרודוז של פסילוסיבין הציף מחדש דברים שעלו בעבר, ובדומה למייקרו קודמים - ראיתי את הדברים מזווית קצת שונה.
עלו בי זכרונות על האקס, ההורים, האהבה החד צדדית לבחור שרציתי כמעט עשור, הקטנת הערך שלי וחוויות רגשות של דחייה ותלישות משאר בני האדם. חוויתי כאבי בטן הקשורים לרגשות, כאבים הקשורים לאקס באזור אחד, להורים באזור אחר ותחושת דחייה באזור שלישי.
במשך 3 שבועות לקחתי מייקרו במינון נמוך (כמחצית מהכמות מנטילות הקודמות).
בסיום המייקרו ואינטגרציה עם עצמי הבנתי מה הם הדברים שילוו אותי כל החיים, ושהעבודה להתמודד עם זה היא שלי. ז"א - שום חומר משנה תודעה לא יפתור חוויות רגשיות הקשורות לטראומה - רק עבודה שלי מול הרגש, כמו לאמן שריר רגשי-מנטלי.
הבדלים בין אמניטה ופסילוסיבין:
צורת צריכה - אמניטה צרכתי במיצוי נוזלי על בסיס יומי ואילו פסילוסיבין צרכתי בתוך קפסולות (מייקרודוז) אחת לכמה ימים ובמיצוי מיץ לימון (מסע מלא).
מינון שונה - אמניטה צרכתי במינון לפי טיפות והעלתי בהדרגה ואז הורדתי בהדרגה, פסילוסיבין נטלתי בקפסולות ומינון מלא (מסע) לפי גרמים.
זמן צריכה - אמניטה צרכתי לפני השינה או קרוב לשינה בשעות הערב, פסילוסיבין צרכתי בשעות הבוקר או צהריים על קיבה ריקה או ארוחה קלילה או נוזלית.
השפעה על הגוף נפש רגש - אמניטה הרגישה כמו "להתחבר לחושך ולהכיר אותו" וקיבלתי כוחות פיזיים אך לא מוטיבציה או חשק, פסילוסיבין הרגיש כמו "חיבור לאור שבי, לראות את הטוב והפוטנציאל" עם עייפות קלה בגוף אך המון מוטיבציה ושיפור במצברוח ועשייה.
לסיכום
אמניטה מוסכריה בעלת פוטנציאל לשפר את חיי הצרכן, אך כמו כל חומר משנה תודעה אינה מתאימה לכולם, וכל אדם יחווה אותה בצורה שונה.
הירידה ממייקרודוזינג ואינטגרציה הייתה קשה על הגוף והנפש שלי ואם אי פעם ארצה ליטול שוב, אדאג לחזק את הגוף לפני.
אמניטה פתחה צוהר לחושך בתודעה שלי והתזמון לנטילה אינו מקרי - התחלתי טיפול פרטני וחשבתי שזה זמן מתאים "לפתוח תיבה" של טראומה מודחקת ולהביאה לטיפול קונבנציונלי.
נכון לכתיבת שורות אלו הגעתי ל"שובע" מאמניטה; ייתכן בעתיד אקח פסילוסיבין או חומר אחר בעל פוטנציאל ריפוי או סיוע בהתפתחות אישית והחלמה מטראומה רגשית.
קישורים שימושיים
*קנאביס אמניטה ופסילוסיבין הם "סם מסוכן" כהגדרתם בפקדת הסמים (התשל"ג 1973), והשימוש בהם מותר אך ורק לבעלי רישיון מתאים לפי הפקודה ובהתאם למרשם רופא מוסמך.
אין לראות באמור משום פרסום או עידוד לשימוש בקנביס אמניטה או פסילוסיבין.
Comments