תוצאות חיפוש

חלום לעתיד - ללמוד צמחי מרפא ולשלב אותם בתזונה, קוסמטיקה, היגיינה וכל תחום אפשרי בחיי. חלום גדול יותר הוא לחיות בבית עם גינה ולגדל את האוכל\צמחי מרפא שלי. כי אני בטוחה (ויודעת מניסיון) שלצמחי מרפא תפקיד חשוב בחיים שלנו, בשמירה על איזון ובריאות גוף- נפש! בשנים האחרונות הכנסתי המון צמחים לחיי, תחילה כתוספי תזונה וצמחי מרפא לטיפול בבעיה רפואית- בזכות תזונה שינוי תזונתי וצמחי מרפא הצליחו.

הממסד לקח צמח מרפא (קנאביס) והפך אותו לחומר גלם שנסחר בבורסה, עובר עיבוד, הדברה, הקרנות וריסוסים ובתהליך מאבד מהפוטנציאל המרפא. אין לי רצון לראות את הפסילוסיבין עובד תהליך דומה ומאבד מהפוטנציאל המרפא. אני סקרנית לגלות עוד צמחים שיכולים לתרום לי בהתפתחות והחלמה, בין אם זה צמח משנה תודעה או לא. יש תכנון לנסות צמחים חדשים ואכתוב עליהם כאן. שתהיה לנו החלמה מלאה, אמן.

מרפא). כתבתי עליהם קצת בפוסט קודם בנושא צמחים וצמחי מרפא, אז בלי עוד חפירות, קבלו תמונות מהתהליך ההכנה ומוצרים האינטרנט מפוצץ במידע על צמחי מרפא ושימושים שונים שניתן לעשות אבל זה לא מספיק. בקורס קיבלתי ידע בסיסי++ במגוון נושאים- שמנים צמחיים ושמנים אתריים, אזהרות, צמחי מרפא ודרכי שימוש, בסיס מרפא 🌷 🌹 🥀 🌺 🌸 🌼 🌻 עד אז....

אמניטה מוסכריה מוכרת בתרבות הסלאבית, ובשנים האחרונות מתפרסמות עדויות לשימוש שלה לטיפול בבעיות בריאותיות שונות. פוסט שני על הפטרייה האדומה מסרטי ילדים וחשיבות הפסקה ואינטגרציה. פוסט קודם שכתבתי על האמניטה התלבטתי אם להמשיך מייקרודוז או להפסיק ולעשות תהליך אינטגרציה לתקופת המייקרודוז והחלטתי להמשיך, עם ליווי ותמיכה מהמלווה שלי בתהליכים אלו. ההתלבטות בהפסקה נבעה כי הרגשתי שהגוף שלי "התרגל" למינון וכבר אין אפקט כמו שיהיה בתחילת נטילה. למה ליטול חומרים משני תודעה, בעיקר בתקופה כזו? ולמה לכתוב על זה במקום ציבורי? כמו שכתבתי בפוסט הקודם, כבר תקופה שאני מרגישה שהמוח שלי מנסה להציף דברים, והחלק ששמר עליי עד כה (דיסוציאציה והדחקה) עובד קשה מאוד כדי להמשיך ולהדחיק, וזה יוצר אצלי תשישות פיזית ומנטלית גדולה. מצד אחד אני רוצה לדעת מה החושך שלי, להכיר בו, לעבד (בליווי וטיפול) ולהצליח לשחרר, ומצד שני המוח הטראומתי שהתרגל להדחיק רוצה להמשיך ולהדחיק כי זה מנגנון אוטומטי. חומרים משני תודעה עוזרים להציף, לעבד ולשחרר (או לפחות להקל) על טראומות רגשיות שנצרבו בזיכרון החושי והגופני שלנו ועם חומרים אלו אפשר להגיע להקלה בעוצמת תכנים, פלאשבקים וסימפטומים גופניים של כאב ותקיעות אנרגטית שקשורים לטראומות מגילאים מוקדמים. במספר מדינות ברחבי ארצות הברית ואמריקה הדרומית מבצעים טיפולים עם חומרים משני תודעה ומודעים ליתרונות הטיפולים האלו לעמות טיפול קונבנציונלי. לצערי בישראל כרגע אין טיפולים של פסילוסיבין או אמניטה, יש מחקרים בודדים (עם MDMA, קטמין) ומאוד קשה להתקבל אליהם, וגם כשמתקבלים המחקרים בודקים השפעה על סימפטומים אשר ניתן למדוד ולא מעמקים בחוויה אישית-רגשית של הנחקר. ייתכן ובעשור הקרוב טיפולים של פטריות יחלו גם בארץ, לי אין זמן לחכות שהרפואה בישראל תתקדם לרמה של דרום אמריקה ולכן החלטתי לשתף כאן על החוויה שלי בטיפולים מסוג זה. מה בעמוד: מייקרודוזינג חודש שלישי הפסקה ואינטגרציה חודש ראשון הפסקה חודש שני הפסקה חודש שלישי + מייקרו פסילוסיבין הבדלים בין אמניטה ופסילוסיבין סיכום קישורים שימושיים מייקרוזודינג חודש שלישי שבועיים ראשונים של מייקרו בחודש שלישי העליתי מינון פעם נוספת, בימים הראשונים זה גרם לי לבכי והצפה רגשית שלא הבנתי ופשוט נתתי לזה להיות. מצב הרוח שלי היה מעורער בעקבות אובדן של אדם קרוב והתמודדות עם אבל ובני משפחה שנמנעתי מקשר איתם בשנים האחרונות; בגלל המטען הרגשי קשה להגיד מה גרמה האמניטה ומה היה מושפע מהמציאות. לאחר כשבועיים וחצי במינון גבוהה (עבורי) החלטתי להתחיל לרדת מהאמניטה לאט לאט. הייתי בתחושה של "שובע" ורציתי להפסיק, בהתייעצות עם המלווה שלי הגענו למסקנה שכדאי לרדת בהדרגה, כמו שעליתי בהדרגה. ברגע שהתחלתי להוריד מינון חזרו לי כאבי גב, ויכול להיות שמצבי הנפשי גם השפיע על הכאבים - כאשר אני חווה רגשות קשים כאבי הפיברומיאלגיה שלי מתעוררים וכל הגוף כואב. נשארתי במינון הזה כשבוע ואז הפחתתי שוב. עם כל הפחתה חוויתי החמרה בכאבי גוף - תופעה שהכרתי בהפסקה ממייקרודוז לפני מספר שבועות. כאבי גוף היו קשים ויחד עם זאת הראש שלי הרגיש יותר "צלול" - היו לי חלומות מוזרים עם "שכבות" של מודע ותת מודע ואפילו חלמתי על חבר, אבל בשעות היום הצלחתי להיות יותר בפוקוס. חלק מהזמן שקעתי במחשבות והרגשתי בסוג של הצפה רגשית לא ברורה; לא פלאשבק רגשי אלא היזכרות באירועים ממשיים שקרו, מחשבות על האירועים ו"נפילת אסימונים" לגבי העבר שלי ואיך זה עיצב את מי שאני היום, לטוב ולרע. באחד הימים חשבתי על זה שכבר בא לי להפסיק עם האמניטה; מצד אחד היא עזרה לי עם הפוקוס בעשייה וכוח פיזי ומצד שני חוויתי הצפה רגשית רוב הזמן, הרגשתי שההצפה והאסימונים שנפלו משכו אותי למטה מדיי מבחינת מצב רוח. נשארתי במינון הזה שבוע ואז הפחתתי למינימום האפשרי. הגוף שלי התחיל לחזור ל"עצמו" הישן: כאבים, יקיצה טבעית בשעות לפנות בוקר ועייפות במהלך היום. 2 דברים העסיקו את המחשבות שלי במהלך נטילה של מינון הנמוך העסק: התחלתי לחשוב על העסק כנטל ושלא בא לי עליו יותר, חיפשתי איפה ההתמקדות בעסק כהכנסה עיקרית "לקח" לי מתחומים כמו בילוי עם חברים ופנאי, ספונטניות, תקציב לטיולים ועוד, והתחלתי לשנוא את העסק שהקמתי במו ידי. זה היה איתות ראשון לכך שאני לא מרוצה מהכנסות העסק, ואני רוצה ליצור לעצמי הכנסה בטוחה ולעבוד כשכירה או פרילנס אצל מישהו אחר כי "מעיין היצירתיות" שבי נשחק לאחר 3 שנים של עבודה אינסופית על העסק. קשרים עם אנשים: אנשים שהקשר איתם "נשחק" או נשארו בחיי בעקבות היאחזות בקשר וחרדת נטישה מסיום קשרים. נתתי חשיבות רבה לאורך הקשר (שנות היכרות) ולא טיב הקשר בהווה. החלטתי לעשות שינוי ולשחרר קשרים כאלו, חשתי הקלה מהמחשבה שאני משאירה בחיי רק מה שמתאים לגרסה העדכנית והבריאה שלי. הפסקה ואינטגרציה חודש ראשון ימים ראשונים של ההפסקה היו קשים. כאבים פיזיים, הצפה רגשית ובכי ספונטני לאורך היום. ההפסקה קרתה בשבוע לפני ווסת ואבל על אדם אהוב שנפטר (30 יום וחשיפת מצבה). הרגשתי אבל דיכאון ועצב עמוקים. הגוף הושפע ישירות מהמצב הנפשי והסתובבתי כמה ימים בכיווץ שרירים עד שהתחלתי לבכות ולנשום, להוציא לשחרר ולהרפות ממה שכואב לי. בשבוע הראשון של ההפסקה גם הגעתי לפריצת דרך קטנה בטיפול, נגעתי בנושאים כואבים וזה הוסיף לתחושה הקשה. הרגשתי כאילו אני שוחה שבוע שלם בתוך בוץ ורק מנסה לצאת, וככל שאני נלחמת לצאת כך הבוץ הופך סמיך יותר. אז הרפתי. שבוע שני של הפסקה, ווסת חוויתי כאב וקושי רגשי. בכיתי דיי הרבה ונכנסתי למצב של ניתוק מתמשך וסיוטים בלילה. איבדתי תחושת זמן ובמשך כמה ימים נשארתי בבית על הספה, בעיקר בוכה וישנה ובין לבין ראיתי סרטי דיסני. הרגשתי כמו ילדה קטנה, התחושה לוותה בסיוטים מאותה תקופה ותחושת חוסר אונים. הבאתי את זה לטיפול והעצה של המטפלת הייתה פשוט לתת לזה להיות. דיברתי על איך שרוב חיי ניסיתי להתנהל כאילו מעולם לא נפגעתי, להסתיר או להדחיק את הצד "האפל" שלי, ואולי הכי טוב עבורי זה לקבל גם את החלק הזה; החזקתי באמונה מגבילה שמגיעה לי זוגיות רק אחרי ש"אטפל" או אעלים את החלק הזה, והאמונה החדשה שלי זה שמגיעה לי זוגיות בריאה ביחד עם החלק הזה. דיברתי על קשרים שאני לא בטוחה שמטיבים איתי, ושאלתי למה אני ממשיכה לשמור את הקשרים האלו, אחרי שהחלטתי לשחרר אותם? מה יוצא לי מזה? שאלה זו ליוותה אותי לאורך כמה ימים והבנתי שיש קשרים שאני משמרת בגלל הפחד להישאר לבד. נאחזתי בקשרים שהתחילו ממקום של טראומה (אנשים עם טראומה משותפת או כאלו ששיחזרו אותה), ועכשיו אני במקום שרוצה החלמה והצד השני נשאר באותו מקום ולי קשה עם זה כי נותן תחושה של תקיעות כזו, שאין מקום לצמיחה והתפתחות משותפת. רוב השבוע השני של הפסקה ביליתי במנוחה. הכאב הרגשי התבטא בגוף שלי בצורה עוצמתית, באחד הימים כאבי הגוף היו כל כך חזקים שלא הצלחתי לקום. הפיברומיאלגיה שלי קשורה ישירות למצבי הנפשי-רגשי, למדתי לזהות מתי הכאב גוף קשור לרגש ולא לדלקת או שריר תפוס; השבוע השני הביא איתו את אחד מהתקפי הפיברו' הקשים שחוויתי לאחרונה. בעקבות הכאב הפיזי נכנסתי לניתוק מה שהחמיר את המצב למשך כמה ימים, אבל במבט לאחור המנוחה המרובה הייתה הכרחית עבורי כדי לעצור ולהתבונן בדברים. בסוף השבוע השני להפסקה יצאתי לטבע והחלטתי שבשבוע הקרוב אני אשקיע זמן ומחשבה למנוחה, ניקיון של מה שלא משרת אותי ועיסוק בדברים מהנים כמו אומנות ויצירה. שבוע שלישי של הפסקה שיפור משמעותי במצב רוח ומוטיבציה לעשייה. יצאתי לטייל בטבע לנקות את הראש ופתאום הרגשתי שהבית שלי וקשרים שלי זקוקים ל"ניקוי אורוות" רציני וזה מה שעשיתי. סידרתי וניקיתי את כל הבית, סיננתי חפצים ורכוש שהצטבר ללא שימוש ובחנתי מספר קשרים. הראש שלי התעסק בקשרים עם אנשים ומה אני עושה עם החיים שלי ביומיום, לאן פניי מועדות מבחינה אישית ועסקית. תחושת ה BURN OUT עדיין נכחה אז נשארתי בהפסקה מהעיסוק עסקי וישבתי לעיסוק פנאי - תפירה, ציור ויצירה שהביאו לי נחת. השבוע השלישי הרגיש מאוזן יותר מבחינה רגשית אך עדיין לא 100%, הנוכחות שלי בכאן ועכשיו הייתה לא רציפה וחלק מהזמן המוח התעסק בהשוואות של אני עכשיו לעומת פעם, איך להציב גבולות בריאים לאנשים ולבנות איתם קשר מטיב. הגעתי למסקנה שיש אנשים שאי אפשר לבנות איתם קשר מטיב בו ארגיש ביטחון מלא לשחרר שליטה ולסמוך עליהם, ועדיף לשחרר קשרים כאלו. ההחלטה לשחרר עברה דרך החרדה של להישאר לבד - קשרים מסוימים נמשכו עד עכשיו כי קיים בי פחד להישאר לבד ונתתי משמעות גדולה לזמן ההיכרות, יותר מאשר לאיכות ורלוונטיות הקשר בחיי היום. האמנתי לחרדה שלי ולכן לא שחררתי, עד שהסברתי לעצמי: "אני לא אשאר לבד אם אשחרר קשרים לא בריאים. אני מפנה מקום לדברים טובים ומשמעותיים בחיי" נפגשתי עם המלווה שלי על מנת לסכם את תקופת המייקרודוז של אמניטה ולעשות אינטגרציה. שבוע 4 של הפסקה שבועיים לאחר המפגש הייתי חולה ואת רוב הזמן העברתי במיטה עם אנטיביוטיקה ומרק. הגוף שלי קיבל את זה דיי קשה, לא חליתי ככה כבר מספר שנים. הרגש שלי היה מוצף ובעקבות המחלה והתהליכים שקורים בחיי הפרטיים: שינוי תעסוקה, שינוי ליווי של שיקום ועוד דברים שהטרידו אותי. השינה חזרה להיות לא רציפה, הצלחתי לישון יותר שעות כשנרדמתי מאוחר (לרוב קרוב או אחרי חצות). במהלך היום חשתי עייפות שזה בעקבות מחלה ולא רק מצבי הנפשי. תחושה הכללית הייתה צורך בשינוי עמוק. בזמן המחלה שכבתי במיטה וחשבתי על הקשרים שיש לי עכשיו לעומת קשרים שאני רוצה בחיי, מה מקדם ואיפה יש היאחזות לא בריאה בקשר גוסס. אחד הדברים שעלה בי זה העבודה והעסק שלי, ומתוך מקום מודע החלטתי לוותר על העסק במתכונתו הנוכחית. נאחזתי בעסק כפי שנאחזתי בעבר בקשרים רעילים - זה שאב ממני כוחות, התמורה שקיבלתי מהעסק לא שווה את המאמץ זמן וכסף שהשקעתי, וההיאחזות שלי בעסק הייתה ממקום של שימור זהות - ללא העסק הזהות שבניתי לעצמי כבעלת בוטיק סבונים - לא רלוונטית יותר. עשיתי צעד חשוב בתהליך שלי מול היאחזות בדברים שלא משרתים אותי יותר. חודש שני של הפסקה שבועות קשים מנטלית ופיזית. התמודדתי מחדש עם דברים שעלו בי בתחילת המייקרודוזינג, כמו "תהליך הפוך" של שיא ושפל. תחושה של ירח מלא וירח חסר - תחילת מייקרודוז הרגשתי כמו ירח חסר ולאט לאט התמלאתי, במינון הכי גבוה הייתי כמו ירח מלא ואז בהפחתה התחלתי לדעוך לאט לאט עד שחזרתי להיות ירח חסר. מצבי הנפשי בתחילת מייקרו היה כמו ירח חסר, המייקרו נתן לי תובנות וכוחות להתמלא ובזמן ההפסקה חזרתי למצב התחלתי של "ירח חסר", אך עם תובנות חדשות. בשבועות אחרי המחלה סידרתי את הבית והתמודדתי עם חפצים שלא רציתי למיין, לזרוק או למכור במשך שנים מתוך היאחזות לא בריאה בחומר. אחת הטראומות העמוקות שהתמודדתי אותן בתקופה הזו היא טראומת העוני שגדלתי איתה. תחושה תמידית שאין יותר, לא יהיה יותר וחובה להיאחז במה שישנו וקיים, כי אף אחד לא מבטיח שיהיה עוד. הפסקה חודש שלישי ומייקרודוז של פסילוסיבין בסוף החודש השלישי לפסקה נטלתי מעט מייקרודוז של פסילוסיבין, הרגשתי זקוקה לאיזון והחזרת המוטיבציה לחיי. זה נעשה בתיאום וליווי עם המלווה שלי. מייקרודוז של פסילוסיבין הציף מחדש דברים שעלו בעבר, ובדומה למייקרו קודמים - ראיתי את הדברים מזווית קצת שונה. עלו בי זכרונות על האקס, ההורים, האהבה החד צדדית לבחור שרציתי כמעט עשור, הקטנת הערך שלי וחוויות רגשות של דחייה ותלישות משאר בני האדם. חוויתי כאבי בטן הקשורים לרגשות, כאבים הקשורים לאקס באזור אחד, להורים באזור אחר ותחושת דחייה באזור שלישי. במשך 3 שבועות לקחתי מייקרו במינון נמוך (כמחצית מהכמות מנטילות הקודמות). בסיום המייקרו ואינטגרציה עם עצמי הבנתי מה הם הדברים שילוו אותי כל החיים, ושהעבודה להתמודד עם זה היא שלי. ז"א - שום חומר משנה תודעה לא יפתור חוויות רגשיות הקשורות לטראומה - רק עבודה שלי מול הרגש, כמו לאמן שריר רגשי-מנטלי. הבדלים בין אמניטה ופסילוסיבין: צורת צריכה - אמניטה צרכתי במיצוי נוזלי על בסיס יומי ואילו פסילוסיבין צרכתי בתוך קפסולות (מייקרודוז) אחת לכמה ימים ובמיצוי מיץ לימון (מסע מלא). מינון שונה - אמניטה צרכתי במינון לפי טיפות והעלתי בהדרגה ואז הורדתי בהדרגה, פסילוסיבין נטלתי בקפסולות ומינון מלא (מסע) לפי גרמים. זמן צריכה - אמניטה צרכתי לפני השינה או קרוב לשינה בשעות הערב, פסילוסיבין צרכתי בשעות הבוקר או צהריים על קיבה ריקה או ארוחה קלילה או נוזלית. השפעה על הגוף נפש רגש - אמניטה הרגישה כמו "להתחבר לחושך ולהכיר אותו" וקיבלתי כוחות פיזיים אך לא מוטיבציה או חשק, פסילוסיבין הרגיש כמו "חיבור לאור שבי, לראות את הטוב והפוטנציאל" עם עייפות קלה בגוף אך המון מוטיבציה ושיפור במצברוח ועשייה. לסיכום אמניטה מוסכריה בעלת פוטנציאל לשפר את חיי הצרכן, אך כמו כל חומר משנה תודעה אינה מתאימה לכולם, וכל אדם יחווה אותה בצורה שונה. הירידה ממייקרודוזינג ואינטגרציה הייתה קשה על הגוף והנפש שלי ואם אי פעם ארצה ליטול שוב, אדאג לחזק את הגוף לפני. אמניטה פתחה צוהר לחושך בתודעה שלי והתזמון לנטילה אינו מקרי - התחלתי טיפול פרטני וחשבתי שזה זמן מתאים "לפתוח תיבה" של טראומה מודחקת ולהביאה לטיפול קונבנציונלי. נכון לכתיבת שורות אלו הגעתי ל"שובע" מאמניטה; ייתכן בעתיד אקח פסילוסיבין או חומר אחר בעל פוטנציאל ריפוי או סיוע בהתפתחות אישית והחלמה מטראומה רגשית. קישורים שימושיים כתבה במאקו על אמניטה אימפולס - מרכז קליני אינטגרטיבי ACPT - מרכז להנגשת טיפולים פסיכדליים בישראל חמצ"ן - חינוך ומידע לצמצום נזקים הקליידוסקופ - מגזין על תחום הפסיכדליה בעברית *קנאביס אמניטה ופסילוסיבין הם "סם מסוכן" כהגדרתם בפקדת הסמים (התשל"ג 1973), והשימוש בהם מותר אך ורק לבעלי רישיון מתאים לפי הפקודה ובהתאם למרשם רופא מוסמך. אין לראות באמור משום פרסום או עידוד לשימוש בקנביס אמניטה או פסילוסיבין.

המוצרים 100% מצמחי מרפא אורגניים על פי התקן המחמיר ביותר (תקן גרמני BDIH), אינם מכילים תוספת צבע, בישום TriDrosol - שילוב הידרוסולים של 3 צמחי מרפא: לוונדר להרגעה וריפוי, גרניום לאיזון הורמונלי ועשן לימון ההידרוסול הינו תרכובת כימית נוזלית בעלת טעם וריח האופייניים לצמח הטרי בטבע, מתקבל בתהליך זיקוק צמחי מרפא יש במוצר שמות של תרכובות שלא מכירה, לדברי המותג כל המרכיבים ממקור צמחי. יש במוצר שמות של תרכובות שלא מכירה, לדברי המותג כל המרכיבים ממקור צמחי (למעט שעוות דבורים).

צמח המרווה קל לגידול בכל עציץ ונפוץ כצמח בר במקומות רבים בעולם. חלק מטקס שלם של טיהור שאני עושה אחת לחודש- חודשיים, הטקס כולל הדלקת גחל ושרפים לניקוי אנרגטי בשילוב צמחי מרפא ביניהם מרווה. אני אוהבת לשלב במקל מרווה שלי מספר זנים של מרווה יחד עם צמחים נוספים כמו לוונדר ורוזמרין, וענפי צמחים אצלי מככבים מספר זני מרווה בשילוב צמחים נוספים.

חלק מהפטריות המוכרות ברפואה משלימה הם פטריות מרפא שאינן פסיכואקטיביות, וישנן פטריות מאכל שכולנו מכירים

התמכרות שקופה זה כאשר אדם מכור למשהו חיצוני לו, גם אם בבסיסו הדבר הוא טוב אך המינון או הסיבות בגללן הוא נעשה או נצרך חורג מכמות שמטיבה עם האדם ומתחילה לפגוע בו. התמכרות משבשת ומשפיעה על אורח חייו של האדם; מהתמכרויות מוכרות כמו מין, הימורים, אלכוהול וג'אנק פוד ועד דברים פחות מוכרים כמו התמכרות לאהבה, שופינג, ספורט ואפילו התמכרות לעבודה. הסיפור שלי מה גורם לילד לפתח נטייה להתמכרות חשיבות הגדרת מטרות טיפול מה לא עבד לי בטיפול רגיל טיפול משולב קנאביס במשך שנים חייתי בהכחשה שאני מכורה בגלל סטיגמה - מבחינתי "מכור" זה אדם עם מזרק תקוע ביד, מרוח על הרצפה של תחנה מרכזית תל אביב עם מראה שלד ועיניים מעורפלות. איך אני קשורה לזה? בחורה צעירה שלומדת ועובדת, עושה חונכות פר"ח, מתנדבת על ילדים על הרצף, נראית בריאה ומתלבשת כמו אדם מתפקד במעמד בינוני +/-. איך אני יכולה לקרוא לעצמי מכורה?.. הייתי מכורה בהכחשה. התמכרות שקופה לאלכוהול - סם חוקי מגיל 18. הכרתי אותו בגיל 14 והשימוש הראשוני שלי היה מתוך לחץ חברתי. אחרי פעמיים הרגשתי שיש לי יכולת לכבות את המוח לכמה שעות ולהיות לא אחראית, לא בחרדות ולא להרגיש את הגוף שלי מכווץ ובוער. התחלתי לשתות בכמויות והסתרתי את זה רוב הזמן. הייתי יוצאת לעיר עם חברים פעם בשבוע-שבועיים ומפרקים בקבוק וודקה. זה לא התחיל מבירה תמימה אלא ישר תותחים כבדים. התחושה שחיכיתי לה זה סחרחורת קלילה שתכבה לי את המחשבות שלא רציתי להכיר בהן ולא ידעתי מה לעשות איתן - פלאשבקים מגילאי ילדות וחוויות פיזיות ורגשיות שלא ידעתי לעבד בגילאים האלו. הרגשתי מטומטמת ושאני סתם תקועה על העבר ורק אלכוהול נותן לי שקט לכמה שעות כל פעם, פעם בשבוע שבועיים. אלכוהול גרם לי נזק בתחום רגשי ומיני. במשך תקופה ארוכה חשבתי שיש בי משהו מקולקל בגלל חוסר מסוגלות שלי להיות בתוך אקט מיני ללא מעורבות רגשית, הצלחתי לעשות את זה רק בטשטוש עצמי כדי להיות מנותקת מהעובדה שנכנס אליי מישהו שמבחינתו הייתי יכולה להיות כל אחת אחרת. זה לא אני שמעניינת אלא הגוף שלי, זה לא האופי שמעניין אלא המעטפת החיצונית. חשבתי שמשהו בי דפוק כי אני לא מסוגלת לנתק בין גוף ורגש. (אלכוהול היה הכניסה שלי לרצף הישרדות וזה גם אחת הסיבות שהפסקתי לשתות - שתייה זה צעד מקדים-לאקט-מיני-מנצל) אני בדיוק מה שאני, אנושית אמרו שאני יותר מדיי -מרגישה יותר מדיי, מנסה יותר מדיי, אוהבת יותר מדיי, בוכה יותר מדיי, כועסת יותר מדיי. האנשים שפגשתי בחיי לא ידעו להתמודד עם אדם מרגיש. מילדות אמרו לי שאני "רגישה מדיי", האמנתי והשתקתי את הדברים שעלו בי, שמרתי בבטן רגשות מחשבות ותחושות עד שהפכתי לחולה. מגיל 8 יצאתי ונכנסתי בין בתי חולים בגלל כאבי בטן שלא מצאו את הסיבה להם עד האבחון של קרוהן ב 2013. בעבר לא ידעתי שההתפרצות המחלה קשורה לטראומה רגשית שעברתי - וכמו שאימנתי את עצמי במשך שנים - שתקתי שוב. האמנתי שמה שקרה לי הייתה אשמתי ואני יכולה להדחיק את זה כי לדבר על זה רק יביא אש של "שוב גרם לעצמך נזק בגלל רגישות יתר" או יותר גרוע - "לא הבנת את הסיטואציה נכון בכלל". שתקתי וברחתי לאלכוהול, ג'אנק פוד ועוד התנהגויות הרסניות.. עד שגיליתי שיש עוד נפגעות והפסקתי לשתוק. לפני 5 שנים פתחתי את (מה שהרגיש אז כמו) שערי הגיהנום ובעצם משם התחלתי החלמה. הצעד הראשון בהחלמה הוא הכרה בבעיה. לפעמים אני מייחלת לחזור לניתוק, לעמעום חושים ולא להרגיש כלום כי נמאס לי להרגיש הכל בבת אחת. לפעמים אני רוצה לחזור אחורה כי להתמודד עם הכאב בזמן אמת מצריך ממני להפסיק הכל ולהתפנות לכאב. לפעמים אני רוצה להיות מסוגלת לטשטש את עצמי עם דברים.. כמו אלכוהול וקשרים ריקניים, להעביר את הזמן בלא לעשות כלום. אבל זה לא מוביל אותי לשום מקום; זו חלק מהחלמה של התמכרות, תמיד יהיה קול קטן בראש שאומר "רק (לגימה\ שאחטה\ שורה \ קנייה אחת) לא תעשה כלום". מניסיון אין דבר כזה "רק 1" כי זה פותח במוח שלנו את ההיי של ההתמכרות והתחושה שעושה טוב לרגע ונזק בהמשך. חלק מטראומה זו נטייה להתמכרות, ולא רק לחומרים נרקוטיים. ההתמכרות של טראומה סובבת סביב רגש. התמכרות לרגש שהרגשנו בילדות או ניסיון למילוי חלל רגשי שנוצר לנו בילדות. אם הרגשנו בילדות שמתייחסים אלינו כאל חפץ והיחס שקיבלנו היה שטחי ללא תמיכה רגשית, זה מה שנחפש כבני אדם בוגרים; הרגש שגורם לנו להרגיש HIGH רגעי ומביא להתנתקות (דיסוציאציה) זה אותו רגש שהרגשנו בילדות וגרם לנו להתנתקות, ואנחנו מחפשים את זה כי רק ככה למדנו להרגיש כילדים, גם אם בטווח ארוך זה פוגע בנו. ילדים הגדלים בסביבה מזניחה ומתעללת הם בעלי נטייה לפתח התמכרויות כאדם בוגר, גם אלו המגיעים מרקע סוציו-אקונומי גבוהה. ילד הגדל בסביבה המעניקה לו בית וצרכים חומריים בסיסיים כמו מזון ומקום לינה, אך מבחינה רגשית ומנטלית הוא חווה הזנחה, הקשרים שאותו אדם יצור בבגרותו יהיו שחזור "התמכרותי" של הילדות. הקשרים החברתיים של אותו אדם עלולים להיות מבוססים על מילוי צרכים חומרים, שיכול לעבוד לשני כיוונים (הילד הבוגר בקשר עם אדם שני בשביל לקבל משהו חומרי, או אדם שני בקשר איתו בשביל לקבל משהו חומרי). זהו קשר-מבוסס-טראומה כשהילד הבוגר נמצא במצב שכל חבריו מרגישים לו כמו סחר חומרי ללא קשר אנושי (רגשי, לא חובה רומנטי) הוא ירגיש ש"הנה שוב כולם בקשר איתו בשביל החומר" ושוב תחושה של שחזור טראומות רגשיות מהילדות. פיתוח היכולת ליצור קשר רגשי זה כמו עבודה על שריר שמעולם לא היה בו שימוש. לפתח יכולת היקשרות רגשית אנושית זה שיעור שחלקנו צריכים ללמוד כמבוגרים כי לא למדנו בילדות, כמו בכל שיעור חדש שלומדים לא תמיד מצליחים ודרוש תרגול וזמן. טיפול והדרכה מיודעת טראומה זה הבסיס ליצירת קשרים מטיבים שאינם מבוססי טראומה או התמכרות. עד לא מזמן ההנחה הייתה שנטייה להתמכרות מגיעה מחיי עוני ומחסור ד"ר גאבור מאטה חוקר את הקשר בין טראומות רגשיות בילדות והנטייה של ילד כזה להפוך למבוגר מכור ולפתח מחלות "כרוניות". הוא טוען שאין מכור שההתמכרות שלו אינה מבוססת על טראומה רגשית וכי ההחלמה מטראומה זה יצירת קשרים אנושיים וחיבור לקהילה. איך מתחילים לחיות חיים לא בצל הטראומה? הכרה בבעיה זה שלב ראשון. לפני שניגשים לטיפול חדש כדאי לשבת עם עצמנו להגדיר מטרה של הטיפול - האם אני רוצה טיפול מהיר שיפטור לי בעיה נקודתית, או טיפול ארוך טווח שיעזור לי להשתקם? האם אני מוכן לצאת למסע של שינוי חיים או מחפש פתרון בכדור או תרופת פלא? האם אני מוכן לשמוע ולדבר על דברים שהדחקתי או שאני מחפש מטפל שיהיה "יס מן" ויגרום לי להרגיש טוב לזמן קצר (ללא שינוי לטווח הארוך)? למה חשוב להגדיר מטרות מראש? מניסיון אישי זה עוזר לפקס את הטיפול סביב מה שאני רוצה לנסות ולא ניסיתי עדיין. במשך שנים ניסיתי את אותה שיטת טיפול - לבוא לטיפול פעם בשבוע בשעה קבועה, לדבר על טראומות עבר וילדות, להתרגז ולהיות מוצפת ולצאת מהטיפול במצב של ניתוק דיסוציאטיבי בגלל התכנים. עברתי ככה כ 3 מטפלות ובערך 7 שנים מהחיים שלי הלכו על טחינת מים בלי פתרון. שלא יהיה ספק, חשוב לדבר על טראומות עבר ולהוציא אותן החוצה בטיפול לפחות פעם אחת בחיינו. טיפול אמור להיות מרחב בטוח שאפשר להביא אליו הכל בידיעה שהמטפל.ת ידעו להכיל. לחזור על אותם סיפורים שוב ושוב לא תורם ואפילו גורם לשחזור וניתוקים סביב תכנים טראומטיים. טיפול רגיל לא "עבד לי" ונהייתי מתוסכלת התסכול שלי נבע מכך שדיבור על העבר לא פתר את ההתמודדות בהווה ובתחושה שלי בזבזתי זמן. עם המטפלת האחרונה שהייתי (מתחילת הקורונה ועד לפני כמה שבועות) אמרתי מראש שאין לי עניין לדבר על טראומות עבר, אני רוצה עזרה ופתרון בהתנהלות מול ההווה כדי שיהיה לי עתיד שאני מגשימה את עצמי ולא רק שורדת. היא כן שאלה על העבר - בהקשר של ההשפעה שלו על הווה והתנהגויות הרסניות שמבוססות טראומה. הבנת החוויות הרגשיות שחוויתי כילדה (ושלא היו לי את הכלים בילדות לעבד את הרגשות והתחושות) עזרה לי להבין למה התנהלתי בצורה הרסנית בגיל ההתבגרות וכאדם בוגר. בשבילי הדרך להחלים מהתנהגות של נטייה התמכרותית-מבוססת-טראומה-רגשית זה להבין ולהרגיש את הרגשות שבגילאי ילדות לא הצלחתי לעבד ופשוט הדחקתי. בטיפול איתה שילבנו דיבור ותנועה. החלמה מטראומות רגשיות זה תהליך. החלמה מטראומה רגשית זה לתת מקום לרגשות ולתחושות שמודחקים בי מגילאים שונים; הניתוקים שלי מגיעים בדרך כלל סביב חוויות בהווה שמזכירות את התחושה מחוויה בילדות, או כשאני מוכנה להתמודד עם רגש שמודחק בי. החלמה מטראומה רגשית זה לתת מקום לדברים, לקחת הפסקה מהעולם כדי להחלים. החלטתי לא להיכנס לקשרים רגשיים או מיניים עד שלא אטפל בנטיות ההתמכורתיות ופוגעניות שסחבתי במשך שנים. זה לא פשוט ובהתחלה הרגשתי לבד... רוב הסביבה שלי עד לפני שנתיים היו אנשים שיש לנו חיבור-מבוסס-טראומה וכשהחלטתי שזו לא סביבה תומכת החלמה מצאתי את עצמי לבד. השלב הבא בהחלמה שלי זה יצירת קשרים לא מבוססי טראומה, ובתור התחלה קשרים חבריים שאינם מבוססי מין או קשר רומנטי. זה יכול להישמע קיצוני אבל מגיע מתוך היגיון פשוט - אם יש פצע רגשי, בתהליך החלמה מתחילים לאט, כמו שאדם שנפצע ברגל יעבור תהליך שיקום הדרגתי ולא ינסה לרוץ מרתון שבוע אחרי הפציעה. קנאביס עזר לי להפסיק עם אלכוהול והתמכרויות אחרות הצמח עוזר להתמודד עם סימפטומים של פוסט טראומה מורכבת ביניהם התקפי חרדה, בעיות שינה, חוסר תאבון ותחושת מועקה תמידית. הצמח עוזר לי במחשבות טורדניות שמתחילות לפני שאני מתעוררת - רוב הלילות יש לי סיוטים ופלאשבקים מדברים שחוויתי וטרם עיבדתי ברמה הרגשית, המוח שלי מתעורר הרבה לפני הגוף ואני קמה בהתקף חרדה או מתוך סיוטים. לקום לבוקר של מחשבות טורדניות מרגיש כמו מיגרנה באמצע המוח, כאילו מישהו הדליק 10 ערוצי רדיו שונים ואין לי יכולת לכבות אותם או להנמיך.. 10 תחנות רדיו שמשדרות לי טראומות ומציפות אותי ברגשות ותחושות בגוף שמקושרות לטראומות. קנאביס לא מוחק את המיגרנה של הבוקר, המחשבות הטורדניות או זכרונות לא נעימים. הוא עוזר להאט את קצב המחשבות ולהצליח לבחון מחשבה-מחשבה, מה שעוזר לי להבין איזה תכנים חלמתי בלילה ומה מציף אותי בבוקר. את התכנים האלו הבאתי לטיפול וגם התחלתי לכתוב "יומן החלמה" כדי להוציא את המחשבות-סרק לנייר. הכתיבה עוזרת לי להתאפס על עצמי ולהבין מה מטריד אותי ולהוציא את התוכן בלי לדבר עליו. אחרי 20-30 דקות כתיבה רצופה יש תחושת הקלה, כאילו הורדתי משקולת מהמוח ואפשר להתחיל את היום בצורה פחות מנותקת ויותר ממוקדת. משתדלת להתמיד בכתיבה פעמיים ביום - בבוקר ולפני שינה כדי להוריד את עומס המחשבות הטורדניות שיושבות במוח הטראומתי, ולא חוזרת לקרוא את מה שכתבתי (אלא אם כן הייתי בניתוקים חזקים), המטרה היא לא כתיבה טיפולית אלא ריקון האשפה שהצטברה במוח במהלך היום והלילה. אין לי ציפייה שהקנאביס יעלים את המחשבות או שיום אחד לא יהיו לי טריגרים או פלאשבקים, אני מאמינה שאפשר למזער סימפטומים וללמוד לחיות עם פוסט טראומה מורכבת כמו שלומדים לחיות עם כל מחלה כרונית אחרת. גילוי נאות: הכותבת הינה מטופלת בקנאביס רפואי בעלת רישיון ואין בכתבים ניסיון לעודד טיפול כזה ואו אחר ללא גורם מקצוע. הפוסטים הינם תיעוד עצמי במסע ההחלמה ותפקידו של קנאביס במסע זה. הפוסט אינו תחליף לייעוץ מקצועי ואישי ואין לראות בתוכן המלצה לטיפול עצמי. הטקסט מובא כטקסט ללמידה וזיהוי התנהגויות נפוצות ולא בא לייעץ או להחליף טיפול פרטני וליווי של אנשי מקצוע, כל הכתוב זה דעתי וניסיוני האישי. איני מטפלת מוסמכת אלא מתמודדת עם טראומה מורכבת ונמצאת בתהליך החלמה.

מרפא? מיצוי צמחי מרפא : - קמומיל ידוע בתכונותיו בהרגעת עור אדמומי ומגורה, מסייע בהפחתת נפיחות ואדמומיות ומתאים לפעמים מוסיפה צמחים כקישוט לסבון ולפעמים צמחי מרפא נמצאים בסבון כמיצוי בפאזה מימית (חליטה) או פאזה שומנית מרפא ליומיום. מוזמנים לשתף, להתייעץ ולהגיב 🥰 **הכותבת בוגרת קורס צמחי מרפא וקוסמטיקה טבעית של "ניר פנר רפואה סינית

מהצמח; כאשר השוו יעילות טיפול ב CBD מסונתז לעומת CBD שמוצא במלואו מצמח הקנאביס (Full Spectrum), הטיפול הצמחי לאחר מספר שעות חזרתי לתפקד והייתי ערה ומחוברת למציאות העכשווית - שמתי לב שיש אנשים סביבי, יש צמחים, בעלי לסיכום בפסילוסיבין יש פוטנציאל רפואי שלא פגשתי קודם, הן בהשוואה לצמחי מרפא אחרים ובטיפול קונבנציונלי מתוך הסכמה והתמסרות לקבל את המידע כדי להבין איך לרפא את עצמי.