במהלך חודש שני עם מייקרודוז המשכתי להתנהל בחיי היומיום שלי כרגיל - טיילתי, עבדתי, למדתי ויצרתי. יצא שבתקופה הזו בשנה הגעתי לרופאים שלי לפגישות ביקורת ושיתפתי אותם בתהליך. יומן מסע החלמה
איזה כיף לי שבחרתם לקרוא! לפני מספר חודשים פרסמתי את החוויה שלי עם מייקרודוזינג ומסע מלא עם פסילוסיבין ואיך זה עוזר לי להתמודד עם סימפטומים של פוסט טראומה מורכבת. לפני חודש פרסמתי על ההחלטה לחזור למייקרודוז וחודש ראשון בתהליך, וכאן אספר לכם על החודש השני.
תוכן
ההבדל בין חומרים שונים לטיפול בסימפטומים של פוסט טראומה מורכבת:
למה לכתוב על המסע שלי עם פסילוסיבין?
במחקרים קליניים ההתמקדות היא בעיקר בנתונים סטטיסטיים ומדידים וחסרה התייחסות לרגשות, תחושות וחוויה אישית של האדם; תוצאות המחקר מפורסמות לאחר 5-10 שנות מחקר, ניתוח נתונים ואישורי משרדי בריאות ורוקחות.. עד שמגיעים להסכמה של המינון ה"אופטימלי" לטיפול, מסנתזים את המולקולה לכדור או תרופה ומאפשרים לחברת תרופות (או מספר חברות) למכור את התרופה תחת פטנט שלהם. התמקדות במולקולה יחידה מפספס את המטרה של טיפול בצמחים והתוצאות של מולקולה מסונתזת לא יעילות כמו מיצוי מלא מהצמח;
המדע חוקר דברים מדידים מספרית (ז"א מידע שניתן להקליט, לתעד ולשחזר בניסוי מבוקר כדי לקבל מסקנות ברורות של מידע). רגשות ותחושות אלו דברים שלא ניתן למדוד מדעית ולכן מתעלמים מהם במחקרים קליניים. חשוב לי להביא לכאן את הדברים שלא-מדידים על מנת שיהיה מידע למטפלים ומטופלים עתידיים. טיפול רגשי חייב להיעשות תוך התחשבות בכלל הגורמים, ורגש האדם אינו דבר שניתן למדוד ולסנטז בצורה מדעית. טיפול בפסילוסיבין ומשני תודעה אחרים חייב להיעשות בצורה הוליסטית בה יש התייחסות לכמות (החומר שנדרש על מנת להשיג אפקט טיפולי) ולתחושות ורגשות שעולים בזמן טיפול, על מנת להקנות כלים למטפלים ומלווים בתהליכי טיפול עם משני תודעה. *פסילוציבין הוא חומר אורגני הזייתי ממשפחת הטריפטמינים שקיים בפטריות פסילוסיבין. פסילוציבין הוא חומר פסיכואקטיבי שצריכתו יכולה לגרום לשנוי מצב התודעה, לרבות גרימת הזיות או אופוריה. החזקה או שימוש בפסילוציבין או פסילוצין הוצאו מהחוק או הוגבלו ברוב המדינות (ויקיפדיה)
רופאה ראומטולוגית (מעקב פיברומיאלגיה) סיפרתי שאני חווה פחות כאבים ושיפור במצב רוח ותאבון, בעקבות הפחתה בכאב יותר קל לי להתרכז בדברים כמו תפירה, טיולים והליכות; אפילו התחלתי לתרגל יוגה כחלק מההמלצות שלה לפיברומיאלגיה. סיפרתי שאני עם פסילוסיבין במינון נמוך וזה מה שעוזר לי (שיתפתי אותה גם על מסע מלא שעשיתי לפני תקופה). הרופאה ראתה שאני במצב טוב ואיחלה לי המון בריאות, הצלחה, ואמרה שבביקורת הבאה (בעוד חצי שנה) היא מצפה שאהיה יותר חיונית ושמחה.
רופאת גסטרו (מעקב קרוהן) סיפרתי על ההשפעה המיטיבה של מסע מלא בשיפור כאבי בטן, שהתחלתי להרגיש פיזית את הקשר בין רגשות מודחקים לנקודות כאב בבטן שבהם הרגשתי " תקיעות", גם כשלא הייה דלקת. למדתי על הקשר בין הנפש והגוף כבר לפני כמה שנים אך עד לא מזמן לא *הרגשתי* את הכאב בצורה ברורה, וגם כשהרגשתי החלטתי להתעלם ולהדחיק. פסילוסיבין לא מאפשר להתעלם או להדחיק רגשות ותחושות. המייקרו' מביא את מה שיש "לקדמת הבמה" איפה שאני אראה וארגיש בזמן אמת. להרגיש את הכאבים בזמן אמת מאפשר לי לדייק את החיים שלי, לשים לב איזה מקומות, אנשים וחוויות "מכווצות/מכאיבות" לי בבטן, בדרך כלל אילו דברים שאני לא באמת רוצה לעשות אבל הכרחתי את עצמי לעשות כדי לא לאכזב מישהו אחר כאב נוסף שגיליתי בבטן שלי מקושר לרגשות וקשרים רומנטיים שהיו חד צדדיים, איפה שאני נתתי את כל כולי והצד השני הביא לי פירורים. זה דפוס של פוסט טראומה מורכבת שמלווה אותי שנים וקשור לטראומה בין-דורית ונטייה להתמכרות שקופה
רופאה פסיכיאטרית (מעקב CPTSD) התלבטתי אם לספר לה או לא והחלטתי שעדיף שהיא תדע; לפני שנה הייתי אצלה במשקל 44 עם מחשבות אובדניות, אנורקסיה, בעיות שינה ועוד סימפטומים של פוסט טראומה מורכבת. השנה הגעתי אליה במשקל יציב ותאבון שחזר לעצמו, האובדנות והמחשבות הטורדניות על האירועים הטראומטיים הופחתו משמעותית והתחלתי לחיות את החיים שלי בצורה מלאה ומספקת - הפוסט טראומה לא נעלמה והסימפטומים עדיין כאן אך יש שינוי בעוצמה וההשפעה שלהם על חיי יומיום. שיתפתי שהשינוי שלי חל בעקבות טיפול רגשי בעזרת פסילוסיבין. ניהלנו שיחה קצרה על ההבדל בין מייקרודוזינג ומסע מלא וסיפרתי לה על הפעם הראשונה עם מייקרו' - כשהמוח שלי היה רועש עם 20 תחנות רדיו בתוכו, ואחרי כ20 דקות מנטילת פסילוסיבין המוח שלי "התבהר מהערפל" של עננת הפוסט טראומה; כאילו כיבו את כל תחנת הרדיו ונשארה אחת והצלחתי לחשוב ולתפקד כאדם כמעט נורמלי. הפסיכיאטרית אמרה שאין לה אפשרות לקחת אחריות על טיפול כזה, זה עלול להיות מסוכן ואין מספיק מחקרים (בארץ, בעולם יש שפע). הדגשתי שאני לא מבקשת אחריות אלא רק לידע אותה. מבחינת הרפואה הקונבנציונלית אני תעלומה - מצד אחד אובחנתי עם מחלות כרוניות, מצד שני אני ללא טיפולים תרופתיים ולמרות זאת מצבי יציב ואף טוב מרוב המטופלים הנוטלים תרופות. לשתף את הרופאה חשוב לי כדי שהיא תדע מה עוזר לי בתכלס ואולי בעתיד (כשיתחילו מחקרים בארץ) היא תדע להפנות מטופלים כי כבר יש לה מטופלת אחת שנעזרת בחומר משנה תודעה, והיא, כרופאה - יכולה להעיד על השינוי בי מבחינת סימפטומים.
בחודש השני עם מייקרודוז שמתי לב להבדלים בין כדורים פסיכיאטריים, קנאביס ופסילוסיבין בהקשר לטיפול רגשי/ נפשי החוויה שלי עם טיפולי שונים:
טיפול באמצעות כדורים פסיכיאטריים ושיחות - מגיל 15 נטלתי כדורים פסיכיאטריים שונים בשביל לטפל במגוון סימפטומים (שבהמשך החיים אובחנו כפוסט טראומה מורכבת) נטלתי במהלך חיי כ 21 סוגי כדורים שונים לייצוב מצב רוח, נוגדי דיכאון, להרגעה לפני שינה ומעוררים לבוקר, כדורים לטיפול בסימפטומים מהכדורים הראשוניים ועוד. בכל פעם שהפסקתי ליטול כדור מסוים (בעקבות תופעות לוואי או חוסר השפעה) הסימפטומים חזרו במלוא עוצמתם. כדורים פסיכיאטריים לא ריפאו אצלי כלום, רק עזרו להדחיק סימפטומים. -כשמדחיקים סימפטומים אין שליטה על מה מודחק ומה לא - הכל מודחק. שילבתי טיפול בשיחות בזמן נטילת כדורים פסיכיאטריים ולא הצלחתי להתקדם הרבה, הפסיכולוגית הייתה משקפת לי את הרגשות שלי או שואלת איך אני מרגישה. כשאמרתי "כלום" היא לא הבינה למה וכששיקפה את הרגשות שלי (כעס, עצב, שמחה, חוסר וודאות, התרגשות) אמרתי שאני לא מרגישה את מה שהיא מתארת… כי באמת לא הרגשתי. את הרגשות שהיא דיברה עליהם הצלחתי להרגיש לאחר הפחתה במינון כדורים פסיכיאטריים. - הכדור האחרון שנטלתי בקביעות היה ציפרלקס במינון של 20 מ"ג ביום, במשך כ5 שנים. החלטתי להפסיק אותו בעקבות כך שהמינון לא השפיע עלי ותסימני פוסט טראומה התפרצו במלוא העוצמה. אם מחליטים להפסיק כדורים פסיכיאטריים מומלץ לעשות זאת בליווי איש מקצוע ולעבור הפסקה הדרגתית. אני הפסקתי ציפרלקס במהלך מספר חודשים: ירדתי מ 20 מ"ג ל 15, ואחר כך ל 10, 5 ואז הפסקתי לחלוטין. חוויתי תסמיני גמילה לאורך כל התקופה, צריכת קנאביס עזרה לי עם הגמילה מכדורים, בעיקר זנים מאוזנים של CBD ו THC שצרכתי בצורה נקייה ללא טבק.
קנאביס עזר לי איפה שהכדורים פסיכיאטריים נכשלו. - הצלחתי להתחבר מחדש לרגשות, תחושות ומחשבות שהודחקו במשך שנים על ידי כדורים פסיכיאטריים, אלכוהול או מנגנוני הגנה טבעיים של המוח. - ההתחלה הייתה קשה כי הוצפתי בזכרונות, מחשבות ורגשות הקשורים לטראומה וקרסתי לתוך עצמי. עשיתי לעצמי לבד טיפול רגשי בקנאביס, תהליך שמומלץ לעשות בליווי איש מקצוע עם ידע וניסיון לגבי השפעת חומרים משני תודעה על הרגשות שלנו ואיך אפשר לעבוד איתם בטיפול רגשי. - מהאדם הפעיל והשמח שהייתי הפכתי לצל של עצמי; בדיעבד הבנתי שזה חלק מתהליך וכדי לבנות את עצמי מחדש כל הישן חייב להיהרס. - קנאביס עזר לי לתפקד וסייע בהתמודדות עם סימפטומים של דיסוציאציה, חוסר שינה וחרדה תמידית של דריכות. רציתי לטפל בשורש של מה שהשאיר אצלי חותם רגשי שהתפתח לפוסט טראומה, קנאביס חושף את קצה הקרחון אך לא מביא את שורש הבעיה למודע. - קנאביס לא מרפא רגשות, הוא מראה את מה שמודחק. העבודה הרגשית היא על אחריות המטופל, לא החומר. - בעקבות רפורמת הקנאביס (2019) הזנים שעזרו לי נעלמו והשימוש בקנאביס החל להיות חצי-יעיל. חיפשתי פתרונות לשורש הטראומה, לא להתמודדות עם סימפטומים שלה. ככה הגעתי לפסילוסיבין.
טיפול רגשי בפסילוסיבין - לראות דברים אחרת. אם כדורים פסיכיאטריים מדחיקים ומעמעמים הכל, קנאביס מציף מעורר ומחבר לרגש, פסילוסיבין מראה לי את אותה סיטואציה בצורה שונה ומאפשר למצוא אלטרנטיבה למצב קיים.
- הטיפול בקנאביס עזר להבין מה אני רוצה לעשות בחיים שלי ללא טראומה וניטעה בי האמונה שאני יכולה ורוצה לחיות אחרת ממה שהחיים הכתיבו לי… ולאורך זמן לא נתקעתי על ה"איך". החלטתי לחיות אחרת אך התודעה שלי עדיין הייתה קורבנית ופוסט טראומטית, תודעת טראומה קשה לשנות בין רגע. כל חיי הייתי בהישרדות ולצאת מבועת הפוסט-טראומה מצריך מאמצים רבים. - פסילוסיבין עוזר לי לראות את הדברים הקיימים בצורה אחרת, קיבלתי רובד נוסף של מידע שמאפשר לי לעבוד איתו בחיי היומיום. פרספקטיבה נוספת סייעה לי בחוויות טראומטיות ש"נתקעתי" עליהן ולא הצלחתי לשחרר.
-לראות אחרת את ה"איך" :
בנוסף לטיפול בפן הרגשי של פוסט טראומה, פסילוסיבין מסייע לי לראות מצבי יומיום בצורה יותר רחבה ולעשות קישורים שונים כדי להגיע למטרה מסוימת. בשבועות הראשונים עם מיקרו הנעתי את עצמי לפעולה כי הבנתי את ה"איך":
- עשיתי קעקוע כיסוי לצלקות שחשבתי עליו במשך כמה שנים,
- שדרגתי את האתר שלי כדי שיתאים למותג,
- פיניתי זבל פיזי מהבית וגם ניקוי למחשבים כדי לפנות מקום לדברים רלוונטיים לי כאן ועכשיו.
תהליך ניקוי רגשי היה מלווה בבכי - סחבתי על עצמי המון כאב, אשמה ובושה בהקשר של אהבה רומנטית וזוגית. במסע מלא נקודה מסוימת בבטן שלי בערה בכאב כשהתחילה הצפה של רגשות וזכרונות רומנטיים… לאחר מסע מלא הצלחתי לשים לב לסוג הכאב בבטן ומאיפה הוא נובע. יש נקודה ספציפית הקשורה לאהבות שנגמרו וכשהיא מתחילה לכאוב הגוף "נתקע", העיכול נתקע ולא משתחרר עד שאני מפנה מקום לרגשות האלו ופועלת לניקוי הסביבה הפיזית מכל דבר שמקושר לרגשות ולחוויות מהעבר.
- המייקרודוז נועד עבורי כסוג של הכנה למסע מלא. יש לי תכנון עקרוני לעבור מסע מלא נוסף כשארגיש שזה מה שהגוף והנפש שלי מבקשים. בזמן כתיבת שורות אלו עדיין לא עלה בי צורך כזה. מניסיון קודם עם מיקרו (שבועיים ואז הפסקה של שבועיים לפני מסע מלא), מינון נמוך מאפשר להתבונן בדברים בצורה מעודנת ואיטית, כמו לראות את קצה הקרחון של אייסברג ענק. רוב הטראומות הרגשיות יושבות כלכך עמוק בתת מודע, שאם היו מנסים להעביר לי מידע כזה (מה שחוויתי מפסילוסיבין) בטיפול קונבנציונלי בדיבור הייתי צוחקת למטפלת בפנים ואומרת לה שהיא ממציאה עליי דברים.
בזכות זה שאני מלווה בתהליך יש לי עם מי להתייעץ ולקבל הכוונה בנוגע למייקרודוז.
חשיבות הליווי בלתי ניתנת לערעור, בעזרת המלווה הבנתי אחרי חודש שהאושר שלי זה לא רק עשייה של העסק; קידום העסק ובניית תכנית עסקית חשוב עבורי לפחות כמו להשקיע בתפירה, ליקוט, שירה, טיולים בטבע… החשיבות של שיתוף האני שלי עם העולם החיצוני - לתת לאחר לראות אותי בכל מיני מצבים ולאפשר לאנשים לחוות אותי גם בעצב, תסכול, שמחה ובכל קשת המצבים והרגשות האנושיים שנהגתי להסתיר מהסביבה שלי. רוב האנשים בחיי לא יודעים את גודל ההתמודדות ובחלק מהמקרים מתפלאים לשמוע על האבחנות הרפואיות שיש לי. כשאני מביאה את כל חלקיי במפגש עם אחרים, ככה נוצרים קשרים אמיתיים ואנושיים עם אחרים.
לאחר כחודשיים עם מייקרודוזינג של פסילוסיבין החלטתי (יחד עם המלווה) לקחת הפסקה של כשבועיים עד חודש ולראות איך אני ללא המדיסין. יש לי חשש גדול לפתח תלות בחומרים חיצוניים, גם כשהם טבעיים ומבוססי צמחים; מדי פעם עושה הפסקות קצרות בקנאביס כדי לראות איך אני ללא. בימים ללא קנאביס אני על קוצים וסימפטומים של CPTSD חוזרים בכל בכוח. אם יש הצפה רגשית אז גם כאבי פיברומיאלגיה מרימים ראש ואני חווה כאבים בגוף שקשורים לרגש. לפני ההפסקה היא הזכירה לי שפסילוסיבין לא עובד במקומי, וכל מה שעשיתי בחודשיים האלו זו אני - החומר עוזר לי לראות שאני יכולה ועוזר להראות דברים שנמצאים "בחושך" של התודעה שלי.
קישורים שימושיים:
*קנאביס ופסילוסיבין הם "סם מסוכן" כהגדרתם בפקדת הסמים (התשל"ג 1973), והשימוש בהם מותר אך ורק לבעלי רישיון מתאים לפי הפקודה ובהתאם למרשם רופא מוסמך.
אין לראות באמור משום פרסום או עידוד לשימוש בקנביס או פסילוסיבין.