#יומני_קנאביס 11 ~ להיות חולה כרונית
עודכן: 16 באוק׳
מחלה כרונית זה מצב שלרוב לא מבינים כי לימדו אותנו שלכל מחלה יש תרופה ואחרי שלוקחים את הטיפול/ כדור/ תזונה נכונה אפשר לסיים עם זה והלמשיך בחיים כאילו כלום לא קרה.
הגישה הזו מנעה ממני לקבל את עצמי כמו שאני במשך שנים, כשהייתי ברמיסייה הרגשתי מעולה וכשהתחילו התקפים הרגשתי שסוף העולם הגיע כי בראש שלי אני בריאה ואין לי שום בעיה.
כשהתחילו לי ניתוקים של פוסט טראומה הרגשתי בושה וניסיתי להסתיר אותם כדי לא לקבל ביקורתיות.
גם היום קצת קשה לי לקבל שזה המצב, במיוחד כי יש לי נטייה להשוות את עצמי לאחרים ואת עצמי לעצמי-מלפני-עשר-שנים... זה פוגע בי כי בספו של דבר אני מנסה להיות אני-לפני-הפוסט-טראומה וזה כמו לנסות לחזור לגיל 5 ולהישאר שם כשאני כבר בת 28.
חלק מהקושי זה גם חוסר הבנה של צוותים רפואיים.
רק השבוע הייתי אצל מטפלת במגע והיא התחילה לדבר איתי על מיינדפולנס (מכירה), NLP (מכירה) ושהכל עבודה על עצמינו. לא עניין אותה לשמוע את ההסבר על מחקרים מהשנים האחרונות שמראות שיש הבדל בין טראומה בגיל בוגר (כמו תאונה או הלם קרב) וטראומה ממושכת בגיל צעיר - מה שנקרא C-PTSD
לא עניין אותה לשמוע שנגרם למוח נזק נוירולוגי שמשפיע על שאר המערכות ושיש שיבוש במערכת עצבים ואיך שהמוח מתפקד, ואיך שבזמן טיפול בדיבור החלקים שמתעוררים במוח זה חלק רגשי ולא המוח האנליטי וההגיוני.... שוב מצאתי את עצמי מול מישהי עם תעודה ומבחינתה כל מה שיוצא לי מהפה לא רלוונטי. אז שתקתי ויצאתי עם חשק שלא בא לי לחזור אליה עוד.
התיעוד שלי זה חלק ממסע של להבין איך לחיות עם מה שיש לי ואולי גם יעזור לא.נשים כמוני שמתמודדים עם טראומה מורכבת בתוך מערכת בריאות שאין לה מושג מה זה טראומה מורכבת, ואיזה תפקיד יש לקנאביס בתוך המסע הזה.
