פוסט טראומה והחלמה -העברת טראומה בין דורית

 העברה בין דורית של טראומה זה כאשר הורה מעביר לילדיו את החוויות הטראומטיות בהן הוא עצמו גדל וצמח ואשר הביאו אותו להיות האדם וההורה שהוא, לרוב בלי לכוון לכך. יש מקרים בהם הורים מביאים ילדים על מנת לתקן את הטראומה שהם עצמם חוו כילדים אך ללא עבודה והבנה מהי הטראומה הבין -דורית שלהם

העברה בין דורית מתרחשת לרוב על רצף מגדרי - סבתא מעבירה טראומות לאימא שמעבירה אותן בתורה לילדה.

הבנת הטראומה הבין דורית מאפשרת לשנות ולעצור את הטראומה ולטפל בשורש שלה כדי שהדור הבא יצמח ללא צל הטראומה המתגלגלת במשפחה.

חלק חשוב בתהליך ההחלמה זה לקיחת אחריות על המעשים שלי, גם אלו אשר נבעו מתוך טראומה או צורת חשיבה של הישרדות. כדי לא לשחזר התנהגות פוגענית בתוך קשרים עם בני אדם אחרים (קשרים חברתיים ורומנטיים כאחד) עליי להבין למה פעלתי כמו שפעלתי כדי לא לחזור על אותו דפוס התנהגות בקשר הבא שלי.

התחלתי לחקור מה הטראומה* הבין דורית שעברה לי מאמא שלי, שכנראה עברה אליה מסבתא שלי, שכנראה עברה אליה מסבתא-רבה שלי… הגעתי עד לילדות של סבתא שלי שנולדה ב 1928 ומשם קצת קשה לעקוב כי חסר תיעוד, סבתא רבה שלי נולדה בסוף שנות ה-1890.. זו תקופה שהיה פחות תיעוד וגם מלחמות עולם, איבוד רכוש ומסמכים ומעברים בין מדינות ויבשות בעקבות מלחמות.
 *בדגש על ההיבט הרגשי. יש כמה היבטים לטראומה ביניהם - התנהלות מינית, התנהלות כלכלית, חברתית, קהילתית וכו.
 אז אחרי כל החפירות לעומק, סיפורים על ילדות של סבתא, אמא ומה שזכור להם מסבתא רבה, מה גיליתי?

סבתא רבה שלי נאלצה לגדל ילדים לבד כי בעלה נלקח לגולאג בטענה שהוא מתנגד משטר סובייטי - בברית המועצות הלשנה (גם אם מומצאת) של שכן הייתה בסיס מספיק טוב למעצר ושליחה למחנה עבודה, והעובדה שהוא היה גם סופר (מקצוע שנחשב "חריג") יהודי-פולני לא פעלה לטובתו. סבתא רבה שלי נשארה עם 2 ילדים לבד ואז התחילה מלחמה העולם השנייה.

מלחמה העולם השנייה הייתה טראומטית לכולם. סבתא שלי הייתה בת 12 ללא דמות אב ובתוך מלחמה קשה ונאלצה לעבוד בחווה כדי לשרוד.

סבתא שלי שרדה את המלחמה, סיימה לימודים והפכה להיות רופאה בברית המועצות. היא פגשה את סבא שלי דרך העבודה שלה ולאחר זמן קצר התחתנו והביאו ילדה - אמא שלי.

לסבתא היה תפקיד חשוב ודורשני - רופאה מחוזית. סבא שלי היה בחיל הים ובאופן טבעי נעדר מהבית לתקופות כי העבודה שלו דרשה להיות בים מספר שבועות כל פעם. אמא שלי גודלה על ידי סבתא שלה בעיקר, ואמא שלה לתקופות.

אמא שלי גדלה בברית המועצות וחונכה על ידי סבתא שלה ואמא שלה, כשאבא שלה נמצא רק חלק מהזמן. היא לא ביססה קשרים חברתיים רבים בתור נערה וצעירה, היה לה חבר בן אחד שהיה כנראה מאוהב בה ועשה כל מה שהיא אמרה לו. היא פגשה אנשים בצעירותה אבל לא התחתנה עם אף אחד ונכנסה להריון ממישהו שלא היה בן זוגה באופן רשמי.

אני גדלתי בתוך כאוס - ההורים שלי מעולם לא התחתנו ולא ביססו קשר רגשי עמוק אלא קשר שטחי של מילוי צרכים, הועברתי בין ההורים לפי החלטה של בתי משפט ורוב הקשר עם אבא שלי בגיל ההתבגרות וכאדם בוגר היה מענה לצרכים חומריים אבל לא קשר רגשי אמיתי כי הוא עצמו מתחמק מזה…. בטראומה שלו לא התעמקתי אבל בטח יש שם דברים מהצד של סבא וסבא-רבא שלי והמערכת יחסים של כל אחד מהם עם וכלפי נשים והיכולת לנהל קשר רגשי עם בני אדם אחרים.

על סבתא-רבה וסבתא שלי אין לי יכולת להעיד כי לא נכחתי בתקופות של שנות ה 20-30-40 לחייהן.

על אמא שלי יכולה להעיד שהיא מעולם לא יצרה קשר רגשי עמוק עם גבר ורוב ההסתכלות שלה על דברים זה מקור למילוי צרכים חומריים - מישהו שיעזור לה עם הילדים, מישהו שיעזור עם חשבונות, כביסה, ניהול הבית והחיים.

בקשר רגשי הצרכים שחיפשו מענה זה צרכים רגשיים של ילדה שמעולם לא קיבלו מענה כשהיא עצמה הייתה ילדה - ולכן כל קשר זוגי-רגשי שלה כשל במבחן המציאות.

היא בחרה בני זוג עם חוסר יכולת להתנהל כלכלית בצורה נכונה, לא ביססה קשר רגשי עמוק והיכרות אמיתית עם האדם העומד מולה ונכנסה לקשר מיני מהר מאוד.
 

אין לי ביקורת כלפי אנשים פתוחים מינית אבל זה לא המקרה, הפתיחות המינית שלה הגיעה כשזוהה אצל הגבר הפוטנציאלי צורך כלכלי או רגשי שיכול להגיע למימוש על ידיו, והיא יכולה לממש לו צורך מיני.
 כל הרפתקה של אימא שלי עם גברים נגמרה בכך שהיא נכנסה לחובות עצומים ובאופן ישיר זה השפיע עליי ועל אחים שלי, על הצורה בה גודלנו וגרם לחוסר ביציבות כלכלית וחסך רגשי מצד אימא.

הקשר של אימא שלי וסבא שלי זה קשר מילוי צרכים - הוא הביא לה מצרכים, תמך כלכלית ועשה כל מה שמצופה מאב - פחות החלק הרגשי*. מעולם לא ראיתי אותם מתחבקים יותר מ 2 שניות או יוצרים קשר שלא קשור לדברים טכניים כמו חשבונות ועזרה עם מצרכים.
 *סבא וסבתא שלי דיברו איתה כמעט כל יום ותמכו בה בכל מה שצריך, הקשר הרגשי החסר בא מהכיוון של אימא שלי לא ראתה בהורים שלה דבר פרט למקור למילוי צרכים, ולא הצליחה ליצור קשרים רגשיים עם אנשים רוב חייה.

בתור ילדה שמעתי לא מעט שאני צריכה להתחתן עם בעל עשיר ורצוי עם אחד כזה שיש לו דרכון אירופאי, לא ניתנה כל חשיבות לקשר רגשי (ועל עניין המיניות הרעילה שחונכתי אליה זה פוסט בפני עצמו). אמא שלי רואה בנישואים הסכם-כדאיות-כלכלי וכל קשר שהיה לה (היו לה 4 כאלו) היה מבוסס על תפיסה מוטעית שלה שהאדם מולה מבוסס כלכלית ויכול לדאוג לה ולצאצאיה.

הקשר שהיה לנו בגילאי ילדות השפיע על צורת ההיקשרות שלי עם גברים בתוך קשר רומנטי.

עברתי במשמורת בין הורים ולתקופות ארוכות אבא היה מחוץ לחיים, כשהוא כן היה נוכח עיקר הנוכחות שלו הייתה סביב תמיכה כלכלית ופחות תמיכה רגשית וקשר יומיומי… בגלל שלא הכל היה תלוי בו יש לי ביקורת חלקית עליו - בעיקר בזכות התקופה של גיל ההתבגרות שהחלטתי שצווי בית משפט לא חלים עליי ואם אני רוצה להיפגש עם אבא שלי אף אחד לא ימנע את זה. הוא היה שם לתקופות ומילא צרכים חומריים בעיקר, אבל רוב הקשר הרגשתי שאני חווה נטישה רגשית כי יש לו דברים אחרים לטפל בהם.

כשהייתי סטודנטית נפתחתי אליו לגבי תקיפה מינית שעברתי והתגובה שלו הייתה "למה את בוכה עכשיו אם זה קרה לפני 5 שנים" וזה הרגע שהבנתי שיש לו קושי ליצור קשר רגשי אמיתי עם בני אדם אחרים. חוסר יכולת לחוש חמלה לאדם שמולו, חוסר יכולת להבין איך דבר כזה יכול להשפיע לאורך שנים, וכנראה פחד להרגיש כישלון בתפקיד שלו.
 שנה אחרי שכתבתי את הפוסט הבנתי שהוא נרקיסיסט, או לפחות עם תכונות מובהקות של.

(אחרי כמה שנים גיליתי שהוא כנראה יודע על התקיפה שעברתי בילדות כשהייתי במשמורת שלו ומכחיש שהייתה לו כל אחריות למה שעברתי בגיל 5-6 אצל השכן, וביקש שימסרו לי שמה שקרה לי בילדות זו לא אשמתו)

דמות האב שגדלתי בצילו זו דמות שנעדרה רוב הזמן, סיפקה תמיכה כלכלית וחומרית אבל כשהגיע הרגע לתמיכה רגשית מצאתי את עצמי לבד. מלבד חוסר היכולת לספק לי תמיכה רגשית הייתה לו ציפייה שאני אתמוך בו רגשית ובתור ילדה הרגשתי אחריות לגרום לו להיות שמח ומרוצה; התחושה שגדלתי בה זה שאני חייבת להתנהג בצורה מסוימת, להתלבש לדבר ולהיות מה שיגרום לאבא שלי להישאר יציב ולא כועס או לא מרוצה - ובכלל רגשות שליליים, שלי או של אחרים היו לא מקובלים בסביבה שלו.

עזרה לי להבין איך מצאתי את עצמי בקשרים עם גברים שלא מסוגלים להיות שם בשבילי כשאני בקושי רגשי, למה נמשכתי לאנשים שלא נמצאים כאן פיזית ופנויים פיזית ורגשית; המוח שלי עושה רומנטיזציה לדמות הגבר שנמצא-אבל-לא-נמצא, קרוב-על-הנייר-אבל-רחוק-פיזית, בעל-יכולת-לספק-כלכלית-אבל יתקפל-ברגע-שיהיה-לי-קושי-רגשי כי זה הקשר הראשוני שלי עם דמות של גבר וזה מה שהמוח הטראומטי מחשיב כאהבה.

הזוגיות הכי ארוכה ומשמעותית שהייתי בה עד כה הייתה עם גבר שגר בארצות הברית, ראיתי אותו פעם ב 3-4 חודשים וקראתי לזה אהבה. היו לו תכונות שהזכירו לי את האב שגדלתי איתו - שתלטן, אופי מסורתי, רוצה לשלוט על האישה שלו כי היא רכוש, מרעיף אהבה ואז נעלם לתקופות, מזכיר את הדברים שהוא עשה עבורי אז אני "חייבת לו" על פעם.

במהלך הקשר הרגשתי שרוב הצרכים שלי לא נענים ואני רוצה יותר, כשניסיתי לדבר על לפתוח את הקשר הבן זוג קיבל התקף קנאה ותגובה פיזית קשה של הקאות.

בדומה לדמות אב שגדלתי לתוכה -

יצא לי להיות נוכחת לא פעם כשהוא ואשתו מתווכחים בקולי קולות וכשלא הייתה לו אפשרות לצאת צודק או לקבל את מבוקשו הוא פנה למניפולציה רגשית - תכף יקבל התקף לב או תכף יקפוץ מתוך רכב נוסע.

מי שהיה בן זוגי אז אמר שהוא לא ידע מה יעשה בחיים שלו אם אנחנו ניפרד - עם רמיזה שהוא יפגע בעצמו. הוא אהב אותי כי שיניתי אותו, נתתי לו תמיכה רגשית אינסופית והייתי בתפקיד פסיכולוגית בחינם.

לקח לי זמן להיפרד ממנו, לא לפני שווידאתי שהוא מקבל טיפול פסיכולוגי רציף במדינה שלו.

הקשר איתו הסתיים לפני 3 שנים ומאז לא נכנסתי לזוגיות אמיתית.

כשמבינים את ההשפעה של טראומות מהדורות הקודמים והקשר עם ההורים על החיים עכשיו, יותר קל לזהות את הקשרים שרק ימחזרו טראומה.
 לפעמים קל לזהות ישר את הנורות האדומות ולפעמים לוקח זמן עד שרואים את זה - אבל ברגע שרואים את דפוסי ההתנהגות שמשחזרים טראומה, אי אפשר להתעלם.
 מה שהכי עזר לי זה קודם לזהות דפוסי התנהגות שלי ומה הטראומה בין דורית מצידי, ולקחת את זה לטיפול
 
 אצלי היה באופן קבוע קשרים עם גברים מעשנים, שתיינים, בחובות כלכליים, שתלטנים, חסרי בטחון, גיבורים כלפי חוץ אבל מחפשים מי שתהיה להם "אימא" בתוך הזוגיות.
 

הוא היה לא יציב וחיפש מישהי שתהיה לו תמיכה כלכלית ורגשית - תוך כדי הקשר גיליתי שאימא שלו נטשה אותו מספר פעמים ולא בטוחה איך הוא נקשר רגשית לנשים.
 מה זיהיתי כאן: שחזור טראומה בין דורית שהגבר איתי מחפש בי תכונות של אם, תמיכה רגשית וכלכלית ולא מסוגל לספק את הדבר שהוא עצמו מבקש.
 

נמשכתי לאדם שלא יכול לספק לי קשר אמיתי אלא משהו מרוחק ולא רציף - הוא גר בצד שני של הארץ והיה צץ מדי פעם בלי התראה וקובע איתי לצאת למקום יקר או בילוי שעולה כסף כשהוא עמוק בחובות.
 מה זיהיתי כאן: שחזור של טראומה בין דורית שהגבר שאיתי לא מסוגל להיות בקשר רגשי אמתי, נוכח לתקופות וכשנמצא הוא בא לספק תמיכה כלכלית אבל זו רק הצגה כי הוא עצמו בחובות - שהיו נופלים עליי במקרה והקשר היה מעמיק.

התחלתי את הקשר הזה בליווי מטפלת שהעליתי מולה את החששות, התחושות והתנהלות הקשר תוך כדי שאני מודעת שיש בי דפוסי התנהגות שמקושרים לטראומה ולא ישירות לאדם מולי. היו סימני אזהרה ששיתפתי את המטפלת ויחד איתה למדתי לזהות דפוסי התנהגות שיכולים להעיד על בעיות בעתיד.

הניסיון לקשר הזה נגמר אחרי 3 חודשים כי סרבתי ליפול לדפוסי התנהגות של העבר.

*סירבתי לעבור לגור איתו כשאנחנו יוצאים רק כמה שבועות

*סירבתי לעבור איתו לחו"ל לחיות חיי קרוואן וטיולים כי המצב הבריאותי שלי לא מאפשר אבל אותו זה לא עניין, אני פשוט "לא רוצה את זה מספיק" (ז"א הוא לא ראה אותי ומה המגבלות והיכולות שלי בהווה)

*הצעתי לו שאעבור לגור באיזור קרוב אליו כדי שנוכל לבנות קשר אמיתי לפני שאנחנו גרים ביחד ו"חייבים לגרום לזה להצליח" כי גרים ביחד, הוא סרב בתוקף וטען שאני לא באמת רוצה שהקשר הזה יעבוד - זו מניפולציה רגשית.

*כשזה נגמר חוויתי את זה כנטישה - גם כי לא הייתה שיחה אמתית אלא פוסט ציבורי בפרופיל שלו שהוא "עוזב את הכל וכולם כדי לבנות חיים חדשים במקום אחר" - תוך כדי שאנחנו לכאורה יוצאים והוא לא טרח לדבר איתי לפני שפרסם לכל העולם.

במבט לאחור זה היה ניסיון יותר מוצלח מרוב הקשרים... לקחתי את הזמן לראות מי האדם שעומד מולי, שאלתי שאלות והבעתי את הצרכים והרצונות שלי, הצבתי גבולות בריאים וברורים.
 הצד השני ברח כי לא הייתה לו אפשרות להפעיל עליי את המניפולציות אז הוא איבד עניין.

השינוי בי התחיל כשהפסקתי עם כדורים פסיכיאטריים שעזרו לטשטש את התפיסה שלי והתחלתי טיפול בקנאביס.

כדורים פסיכיאטריים מדחיקים הכל, קנאביס מציף מה שמודחק כדי שיהיה ניתן להביא לטיפול ולשנות דפוסי התנהגות, אמונות מגבילות וטראומות מהשורש.

התהליך שאני עושה נובע מאמונה שלמה שאפשר לחיות עם פוסט טראומה מורכבת ללא כדורים ולשנות את דפוסי הטראומה שהושרשו מילדות, למען איכות חיים טובה יותר והגשמה עצמית מלאה.

גילוי נאות: הכותבת הינה מטופלת בקנאביס רפואי בעלת רישיון ואין בכתבים ניסיון לעודד טיפול כזה ואו אחר ללא גורם מקצוע. הפוסטים הינם תיעוד עצמי במסע ההחלמה ותפקידו של קנאביס במסע זה.

הפוסט אינו תחליף לייעוץ מקצועי ואישי ואין לראות בתוכן המלצה לטיפול עצמי.
 

**הטקסט מובא כטקס ללמידה וזיהוי התנהגויות נפוצות ולא בא לייעץ או להחליף טיפול פרטני וליווי של אנשי מקצוע, כל הכתוב זה דעתי וניסיוני האישי. איני מטפלת מוסמכת אלא מתמודדת עם טראומה מורכבת ומשתפת מה עוזר לי בתהליך החלמה.**