top of page

#יומני_קנאביס 6 ~ למה לא מתלהבת מהבטחות בתחום הקנאביס

עודכן: 29 בינו׳ 2021


גילוי נאות: הכותבת הינה מטופלת בקנאביס רפואי בעלת רשיון ואין בכתבים נסיון לעודד טיפול כזה ואו אחר ללא גורם מקצוע. הפוסטים הינם תיעוד עצמי במסע ההחלמה ותפקידו של קנאביס במסע זה.


הטקסט הבא עלול להכיל טריגרים

 

אני שבורה פיזית ונפשית בגלל התמודדות עם #קרוהן #פיברומיאלגיה #ptsd

ועוד כמה דברים.

והדובדבן בקצפת

הרגע התקשרו אליי מיק"ר לבשר שהבקשה שלי בטיפול ולצורך המשך הטיפול צריכים את המייל שלי. והוסיפו לידיעה שמי שמקבל רישיון חדש מסוף אוגוסט עוברים לבית מרקחת.

אחרי זה שאלו אילו זנים אני לוקחת, 3 זנים. הסברתי שיש כמה זנים ומשתנה לפי חודש, בגלל שיש לי כמה בעיות רפואיות שאני מתמודדת אז לוקחת לפי מה שהתמודדתי באותו חודש, אם יש חודש שצרכתי בעיקר סאטיבה ואולי אפילו נוצר לי מצב חוסר אז חודש אחרי זה אקח יותר סאטיבה ולהיפך.

שום הסבר לא מתאים להם, הם רוצים 3 זנים קבועים. ואם יש לי צורך במשהו אחר באותו חודש? לא קיבלתי תשובה ברורה.

3 זנים קבועים.

ואם יש מחסור בזנים?

אין דבר כזה לדברי יק"ר

מסבירה להם שיש דבר כזה. יש מטופלים עם רישיון ללא תרופה. אמרו לי שעד אוגוסט זה יסתדר הם מקווים.

ואם לא? מאיפה יביאו לי תרופה? מקווים שיהיה בבית מרקחת.

איזה בית מרקחת? תתחילי להתקשר לבדוק יש באתר שלנו רשימה. 17 בתי מרקחת.

אבל יש חסרים עכשיו. מקווים שעד אוגוסט זה יסתדר.

הלוואי ואני סתם היסטרית ומגזימה בתגובה שלי ובאורך פלא יק"ר ומשרד הבריאות באמת יתעלו על עצמם ויצאו פתרון עד סוף אוגוסט

 

שבוע שעבר התפרסם שיואב קיש (שמונה לאחראי על תחום הקנאביס הרפואי במשרד הבריאות) יוזם תיקון לרפורמת הקנאביס הרפואי ויוצא בפיילוט ל 3 חודשים- מגוון מוצרי "קנאביס רפואי" ב 50% הנחה!!! נשמע טוב נכון? מטופלים חשבו אחרת.... (ובנוסף שוקלים להוציא את ה CBD מפקודת הסמים המסוכנים, זו הייתה בין ההכרזה הראשונות של קיש) בתיקון (כגע טיוטה) אין התייחסות למספר פרמטרים חשבים - איכות הקנאביס בתפרחת ושמן, מבחר זנים במגוון קטגוריות בתפרחת ושמן וזמינות זנים. הטיוטה מדברת רק על הצד הטכני - המרה מרשיונות למרשמים (מבורך אבל ללא תאריך יעד אלו מילים ריקות בדיוק כמו לפני שנה), קביעת כמות חודשית שאינה מצריכה אישור רופא מומחה (40-60 גרם חודשי), קביעת נקודות אספקה ותמחור מוצרי קנאביס- והגבלה שניתן יהיה לקנות רק מה שרשום במרשם. החליפו את האחראים במשרד הבריאות אבל השאר נשאר כמעט אותו דבר. עדיין חסרים זנים ותפרחות ממגוון קטגוריות בעיקר קטגוריות CBD גבוהה - חומר לא ממסטל וכמעט אי אפשר להשיג בטלגרס. לפני שנה הובטח שעד אוגוסט 2019, זה ייפתר. אחרי זה אמרו דצמבר 2019. בדצמבר אמרו ינואר- פברואר 2020 החל ממרץ ניתן למשרד הבריאות תירוץ "עכשיו קורונה" לסיבה שעדיין לא נפתר משבר הקנאביס הרפואי... המחדל התחיל הרבה לפני קורונה, התריעו על המחדל שנה לפני כניסת הרפורמה לתוקפה. החלק הבעייתי בטיוטה וניסיון לתקן רפורמה - הרפורמה אינה מבוססת על שום מתודה קלינית מוכחת, שוב ושוב משרד הבריאות והיק"ר בוחרים להתעלם מהצעות ובקשות המטופלים לגבי שיפורים ברפורמה. מדברים רק על מחיר כי הרפורמה הינה רפורמה עסקית שבסופו של דבר תאפשר ייצוא לחברות מקומיות ומה שקורה בפועל זה שהסחורה הטובה מיוצאת והשאריות למטופלים בארץ, למרות שבמשרד הבריאות הבטיחו שלא יתאפשר ייצוא קנאביס עד שהשוק המקומי מוסדר ויציב... עוד יריקה ורמיסת מטופלים. נכון לאוגוסט 2020 בגצ האריך את צו הביניים עד הודעת חדשה - שיפור משמעותי לעומת אוגוסט 2019; רק אז אפשרו למטופלים להצטרף כצד ג בעתירת בגצ, עד אותו רגע התנהל דיון בגצ שנוגע לחיי אדם ללא נוכחות של אותם בני אדם, ללא יכולת של מטופלים להשמיעה את הצד שלהם. ומה לגבי פוליטיקה? משרדי ממשלה אלופים בחירטוטים. אינסוף הבטחות התקבלו לקראת סבב בחירות 1,2,3 כל פעם נשמע שתכף - תכף תגיעה בשורת הלגליזציה והמטופלים יוכלו לנשום לרווחה כי תכף יהיה פה שפע קנאביס בכל הסוגים\ זנים\ קטגוריות, ותכף שאר צרכני הקנאביס יוכלו לנשום לרווחה כי הם אינם פושעים עוד. הלוואי וזו הייתה המציאות. אבל במציאות של פוסט- קורונה 2020 המטופלים עדיין במאבק על איכות חיים. הרפורמה נכשלה וכולם יודעים את זה, מצד שני מידע אמין על סגולותיו הבריאותיות של הקנאביס מתחיל לחלחל לכלל הציבור, נפתחים עסקים שקשורים לקנאביס. יש שינוי תודעה גם אם אין את הפתרון המלא, עדיין. יש דרך ארוכה.. למשל הקלה על הבירוקרטיה של מטופלים. אני מחדשת רישיון, כל חצי שנה. בגלל מחסור ברופאים מומחים במורשים להמליץ על קנאביס נאלצת לפנות לרופא פרטי שכל ביקור אצלו עולה כמה מאות שקלים - עוד נושא שהיק"ר הבטיחו לשפר ושום דבר לא זז מאז ששמעתי את ההבטחה סביב שולחן עגול בדצמבר 2019. מרשמים אחידים\ מוגבלים זה גם לא הפתרון.. כל אדם זקוק למיקס זנים ייחודי, ומה שעוזר לקרוהן א לא בהכרח יעזור לקרוהן ב ההתמודדות עם מחלות כרוניות קשה לא רק בגלל ההתמודדות הפיזית-נפשית-רגשית עם המחלה והסימפטומים. הבירוקרטיה סביב אישורים, רשיונות, ביטוח לאומי, טופס מיוחד לקבלת תרופה, עוד וועדה, חידוש נוסף, וועדה נוספת בביטוח לאומי.. וכל מה שאני רוצה זה ליצור, לצייר ולעשות טוב בעולם ובמקום זה עסוקה במרדפים אחרי הזכויות שלי.

 

(20.7.2020) זהירות

פוסט זועם, ארוך ומאשים

אולי קצת טריגרי

.

.

.

.

.

.

.

.

כבר כמה זמן מתלבטת אם לכתוב את הזעם שיש בתוכי. המון זעם על מערכת הרווחה, החברה שאני חיה בה וכל מסגרת שאי פעם הייתי בה, ועל סטיגמות של מתמודדי נפש.

.

בין המשפטים שהכי הרגיזו אותי ששמעתי בחודשים האחרונים :

- הלומי קרב יותר מסכנים מנפגעות תקיפה מינית, הם ממש עוברים גיהנום שם בצבא.

- לא יכול להיות שגברים נפגעים מינית.

- רק אנשים חלשים הולכים לפסיכולוג, וכאלו עם בעיות נפשיות. אני לא כזה.

- פשוט תחליטי שאת בריאה והכל טוב וככה יהיה, לא ברור למה את חוזרת לטראומה כל הזמן.

אין מקום להשוואות בין סוגי פוסט טראומה. זה גיהנום וזה גיהנום, והכל גיהנום פרטי כי גם הלומי קרב מאותו קרב מקבלים את אותו האירוע שונה. מדהים איך בחברה שאמורה להיות מתקדמת עדיין חושבים שיש רמות לכמה אירוע מסויים דופק לך משהו במוח ושורט את הנפש.

אני מכירה אדם שיש לו את שניהם, תנחשו מה יותר מעיק עליו בתפקוד יומיומי...

אני מכירה אישית לפחות 10 גברים שעברו תקיפה מינית\ התעללות מינית ממושכת. ואני בטוחה (לצערי) שיש עוד בין מכריי (נשים וגברים) שעברו משהו ולא מדברים על זה. כי גברים הם חזקים ואונס קורה רק לנשים חלשות נכון? לא מדברים על זה מהבושה, לא מספרים לאף אחד, לא זוכים לקבל טיפול הולם אם בכלל וחלק מסיימים את חייהם עם (ובגלל) הסוד הזה.

נכון, גם נשים מתאבדות עקב חוסר טיפול הולם לאחר תקיפה מינית, איכשהו זה "בסדר" (זה הכי לא בסדר, אף אחד או אחת לא צריכים לסיים את חייהם כי אין טיפול הולם נגיש).

פסיכולוגים ופסיכיאטרים.

רוב הפסיכולוגים אינם בעלי התמחות בטיפול נפגעי תקיפה מינית. אני יודעת כי עד שמצאתי מישהי לקח לי נצח, וגם זה לזמן מוגבל, דרך שירות הבריאות לנפש. יש מרכזים לטיפול בנפגעות ונפגעים בחינם, עם תורי המתנה של לפחות 6-8 חודשים. ישנם אנשים שלא מספיקים כי הטראומה הורגת אותם קודם.

ויש את אלו שלא ילכו לפסיכולוג מהבושה, כי ללכת לפסיכולוג = משהו לא בסדר איתי\ אצלי בראש= אני חולה נפש. אנשים מונעים מעצמם טיפול כי לא רוצים להיתפס כחולי נפש, או מתמודדי נפש, בגלל סטיגמות.

מתמודדים אין קרניים וזנב. אנחנו עושים הרבה כדי להיראות "נורמליים". אני עושה המון כדי להיראות "נורמלית". לרוב לא מאמינים לי שיש לי PTSD מורכב, אני לא נראית. איך נראה מתמודד? אתם בתוך הראש לי? יש לכם מושג מה הולך שם?

כשכן נראיתי כמו מתמודדת, עם פגיעה עצמית, חתכים והרעבות לקחו את זה בתור ניסיון למשוך צומי. לא לקחו אותי ברצינות ודחפו לי כדורים, ובכנות אני התחלתי להאמין שאני ממציאה הכל וסתם ילדה מפונקת.

הפתרון הגאוני של פסיכיאטרים בעשור האחרון הוא לדחוף לי כדורים. אף פעם לא הסבירו לי למה הם, פשוט "קחי ותרגישי טוב יותר". הפכתי לזומבי אבל מה יכולתי להגיד לאנשים עם תארים?

לפני חודש ביקרתי בפנימייה שלמדתי בה, יצא לי לדבר עם מורה שלי לשעבר..אמרה לי שכבר אז בגיל 15 ראו עליי שיש לי PTSD. זה היה ברור לכולם עם התקפי הבכי, חוסר שינה בלילה, חרדה, זעם בלתי נשלט. ועדיין היה קל יותר לדחוף לי כדורים כדי להשתיק את זה במקום לתת לזה מקום, להציף את זה ולתת לזה להתקיים. לעבד את מה שצריך.

וזו גישת הטיפול בכל מסגרת שהייתי, עכשיו בתור אדם בוגר אני אוכלת חרא על ההחלטות הכושלות שלהם. למה לא לתת לי להציף את הגיהנום שלי כשאני קטינה, בלי מחוייבות של שכירות ועבודה ותפקוד בעבודה וחשבונות? גישה מטומטמת, הרי גם על כדורים הרגשתי חרא, מה שהכדורים עשו זה לכבות את הזיכרונות, פשוט השאירו את ההרגשה מהמקרים. כמו להרגיש שנותנים לי כאפה בלי לראות מי זה ולמה.

עכשיו אני שנה +\- בלי כדורים רק קנאביס רפואי,ועדיין כל כמה זמן צצים עוד דברים שהודחקו, עוד דברים שהמוח שלי לא הסכים לקבל. כל כמה זמן אני קורסת ואף אחד לא מבין למה. פתאום לא מסוגל לקום לעבודה ולתפקד כי אני מוצפת, לא מבינים כי אני "נראית נורמלית" ו"בסדר" (ואני בטח סתם מגזימה בתגובה שלי, לכולם היו חיים קשים). המוח שלי מציף עוד ועוד דברים כמו בור אינסופי של חושך, דברים שהייתי מנותקת מעצמי בזמן שהם קרו.

מזל שיש קנאביס רפואי נכון?

בחודשים האחרונים כל המטופלים אוכלים חרא.

לספק שלי חסר את הזנים שעושים לי טוב אז מתפשרים על משהו. מ 31.8 גם ני עוברת לבית מרקחת. איזה? אני אמורה לחפש את זה שמוכר את ה-2\3 זנים שמתאימים לי ושיהיו רשומים ברישיון. ואם אין? בעיה שלי.

שום הסבר לפקידה של יקר לא סיפק אותה. יש לי 3 מחלות כרוניות וכל חודש (עד עכשיו) לוקחת הרכב זנים קצת שונה. למה? אם זה חודש קשוח עם הפיברו צריכה יותר נגד כאב, ז"א 2 שקיות אינדיקה ואחת סאטיבה. אם זו תקופה קשה יותר נפשית ההרכב שאקח יהיה יותר לשיפור מצברוח ותאבון. אבל החל מהרפורמה החדשה זה לא מעניין אף אחד. אין גמישות והמצב הנוכחי לא מעניין, רק מה שרשום ברישיון.

אחרי הגיהנום שעברתי בעשור האחרון עם 8 (!) סוגי כדורים, אחרי הגיהנום שעברתי בגמילה מהכדורים, כל התופעות לוואי שהיו מהכדורים עצמם (כמו סיוטים מוחשיים במשך 5 שנים רצוף וחרדה), מצאתי משהו שעוזר לי, הגוף שאחראי לטפל בחולים ולספק להם את התרופה עושה בדיוק ההיפך. מונע את התרופה, מקשה, מטיל הגבלות, לא מחדש רישיונות, כי אנחנו סטלנים והסבל שלנו לא אמיתי בכלל, קנאביס זו תרופה מצחיקה חה חה חה …

יש מי שחושב שקנאביס לא באמת עוזר לי, כי עדיין יש לי נפילות וימים רעים. זו לא תרופת פלא שמעכשיו וכל עוד אני צורכת אותה הכל יהיה מושלם אצלי. החיים הרבה יותר מורכבים וגם עם סאטיבה יש ימי באסה (שלא לדבר על כאבי פיברו ולפעמים בעיות בטן בזכות קרוהן\מעי רגיש). אני חושבת, יחסית לאדם המפורק שאני, אני עושה עבודה טובה בלהחזיק הכל רוב הזמן.

 

חוסר אונים של המערכת מוביל לכך שאינספור אנשים לא מטופלים כראוי. בין אם זה באבחנה של מקור הבעיה (אובחנתי עם דיכאון, חרדות, בעיות שינה עד שלבסוף הגיעו למסכנה שזה בכלל PTSD מורכב), ובין אם בהתאמת טיפול (ניסיתי מגוון כדורים, זוכרת שמות של 8 מתוכם, גרמו לנזק יותר מתועלת). החברה מכתיבה קצת מסויים לפיו כולנו אמורים להתנהל, אבל אנחנו לא רובוטים ובסופו של דבר מי שעובד ומתפקד על 100% כשהמסוגלות שלו 50% בסוף קורס. מצד אחד כעסתי על עצמי והרגשתי אשמה שכל שבוע יש יום שמבריזה מעבודה בגלל כאבים\ בחילות\חוסר שינה ושאר התמודדויות, מצד שני התחלתי להבין איך הקנאביס עוזר לי להתחיל הליך החלמה וכמה חודשים היה לי שקט יחסי ורצף טיפולי עד שרפורמת הקנאביס נכנסה לתוקפה באפריל 2019 ומאז אין רצף... נכון לאוקטובר 2020 אני כשנתיים ללא כדורים. לא לקרוהן לא למצב נפשי לא לכאב נקייה מכדורים שנתיים. בגלל שהצלחתי להגיע לרמיסייה של הקרוהן עם קנאביס וגם המצב הנפשי שלי מתחיל להתאזן (זה תהליך שלוקח קצת יותר זמן מלהרגיע קרוהן) מאמינה בלחלוק את הידע שלי. מה שמנע ממני להתחיל לטפל בעצמי ב 2014 היה חוסר מידע מגובה מדעית והמון מידע של הפחדה. קנאביס כמו כל חומר - אינו מתאים לכל אחד. כמו שלא יאפשרו לילד בן 6 לשתות אלכוהול ומסבירים לו למה, כך צריך להיות לגבי כל חומר. מסע הסברה במקום מסע הפחדה. הפחידו אותי שיידפק לי המוח, שיישרפו תאי מוח, אאבד יכולות מוטוריות, פסיכוזות, התמכרות פיזית ופסיכולוגית שכוללת תסמיני גמילה פיזיים ברגע שמפסיקים לעשן.. עשיתי כמה הפסקות מהרגע שמעשנת על בסיס יומיומי, להיגמל מהציפרלקס ואימוראן היה קשה יותר. חזרו לי סיוטים אחרי שבוע ללא THC הבטן שלי יצא מתפקוד אחרי 4 ימים ללא CBD. בתקופת הכדורים סיוטים ומחשבות אובדניות חזרו תוך 24-30 שעות ללא ציפרלקס בחילות וחוסר תפקוד של הבטן חזרו אחרי פרד זמן ארוך יותר אבל אז היה נגמר באשפוז בית חולים. ההתמודדות שלי שונה לכן הדרך שלי שונה. הלוואי והיה לי ביום האבחון את המידע שיש היום על קנאביס. כל חומר בעל תופעות לוואי.. אלו של הכדורים כמעט הרגו אותי, הקנאביס מחייה אותי.

פוסטים קשורים

הצג הכול

Comentários


bottom of page